שו"ת כרך של רומי קג

והראיה משאול היא ראיה אלימתא וכאשר נשתמשו ממנו כל הפוסקים לא שהוא מותר כשאול אלא שאם עבר ועשה יש פתחון פה לומר שהצער הגדול אילצתו ועכ"פ אנוס מקרי ודינו מסור לשמים ולא לאדם כי אי אפשר להלחם נגר טבע האדם בעת צרתו על דרך שאמרו אל תרצהו בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו וכאלה רבים. ואם נראה בו אונס באיזה אופן שיהיה שפיר כתב הרב המשיב. חלילה לדון את האיש לרעה ויהיה דינו מסור לשמים וזהו ראייתו מצדקיהו שמדרך טבע היה לו לעשות כן (ולא מצד הדין כי מי יראה שחיטת בניו לעיניו ולא יהרוג עצמו ל כמו חנה אחר מיתת שבעה בניה וכך טבעו של עולם כי היגון הגדול מעביר את האדם על חייו ואורך ימיו ואם היה עושה כן צדקיהו אפשר לא היה לו עון אשמה וזה הורה על תוקף וקשיות לבו ואמר הרב המשיב גנו רבותינו אפשר דס"ל דלגבי צדקיהו מלך יהודה כשאול אפשר האיבוד מותר לו כי היה חלול ה' גדול להניח את עצמו ולהתקלס ולהתעור וכאלה רבות ומי יאמר לקדמון שבפוסקים למה תפרש כך שהאיבוד לצדקיהו מותר לו? ר"ל שהם לנו לעינים כי לבם פתוח כפתחו של אולם ושקול דעתם כשקל הקדש ומי גבר יתגבר ויאמר על ראיית אחיתופל בעודה זו ששנה ל מאחר כי ראינו שנמנה כג' הדיוטות מפני שמרד במלכו' ב"ד ולא נמנה בפורשי' מד"ץ מפני כי איבד עצמו לדעת וזאת ראיה דכיון שלא היה כי אם מפחד כי ראה כי לא נעשת' עצתו אנוס מקרי וכך המה דרכי ההוראה ללקט ראיות מכא ציבחר ומכא צבחר ויתצבו כמו לבוש להוציא לאור משפט (ועיין תשב"ץ ח"א ע"ט וראייתו הנכונה) ומי בעל דברים יגש וישים פניו כנחושה? לאמר לחד מבני עליה מדרי קדמאי עד דור סמוך לפטירת מרן ז"ל (עיין הגאון הרמ"ז בחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ג דק"ד ע"ג) לאמר לו למה תפר' מע"ל כמבז' את הבריו' ובועט בטובה ושנא את העולם במקצת הפילוסופים שעושים כן (כאשר פירש הרב הקדמון הזה)? מבלי הביא בידו חבילי ראיות בריאות וטובות ממולאות בתרשיש שהם וישפה ספרא וספרי וכוליה תלמודא. אשר לא ימצא המתעקש מקום להתגדר בו ולדחות הדברים כקש וגבבא? הא ודאי האיש אשר יעשה אחת מאלה דבריו לעו והיו כלא היו. הדברים ק"ו אם דברי אותו קדמון בנויים על אדני פז שמלבד שאין שום שמועה מנגדת פירושו בשום אופן אלא אדרבא דבריו דברים שמתישבים ומושכין לבו של אדם בפשטי הדברים שבאמת אין לך פירוש נאה בעצם ג' תיבות הללו מאבד עצמו לדעת אלא פי' זה וחוץ מענין זה כל שהיה לו אונס דבר מה מנגעי בני האדם אין לך שלא לדעת גדול מזה. ומילת. לדעת. בכל המקומות תפורש ברצון נפשו והשלמת דעתו מבלי שום זכר אונס ומי פתי יבחר מות מחיים ברצון נפשו והשלמת דעתו דר"ל מבלי מעיק חצוני? אם לא אלו הפילוספי' הבוטחים על חיל עיונם הנבער ובעומק התפלספותם יתהללו והוי פי' לדעה ממש פי' מרוח ונעים כ"ש שמצר הדין וכל השרשים הגדולים והנוראים שבים התלמוד ופרשיו ורכבו אין מנגד עצמי לפירוש זה אי שמים! אם קדמון א' ממחוקקי ישראל לא יוכל לפסוק דין ע"פי פירושו? ואם גם אנו אין אנו מחוייבים ללכת בעקבותיו אם נראה שדבריו שקולים בשקל הקדש? זה לא חשב אנוש מאנשי החיילים אשר להוראה ומי אמר לן שאין זה פי' הברייתא כמו שפירשתיה לעיל על אופן זה? ומי הגיד לן שפי' הרמב"ם שכתב שעלה דרך כעס או מצר אינו על אופן האמור? שהם סימנים אשר לא טובים על התפלספית המר והנמהר וע"ז הוא בחזקת מע"ל ולא מע"ל מבורר וכמו שהארכנו לעיל וכך יפרש לך הרב הקדמון הזה ומה כחך יפה להתנגד לו ל ובפרט במקום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניך להקל בכבוד ולבזותם לעיני השמש והיריח ולחרוץ מש פטם על פי פסק דינך מבלי שיהיה הדבר ברור לפניך כאחותך המותרת לאחרים ואסורה לך? זה הבל ורעה למי שחושב הדברים בהפך (ועיין תשו' בשמים ראש סי' ש"א תשו' לר"י בר מכי"ר ז"ל תשו' נצחת ואת כל ונכחת ושם בסי' קצ"ב תשו' להרשב"א נגד תשו' הרא"ש הידועה ופסקה מיה"ס באהט"ו סי' קע"ז ושם סי' רי"ב תשו' להרא"ה בסגנון זה וכדמותה עיין יכין ובועז ח"א דס"ג ע"א ואל תבהל ברוחך לתלות תשו' הללו בזיוף כי חיי ראשי מי שבקי בלשון הצח ובהמצאת דעות אותו דור ר"ל דורו של הרשב"א והרא"ה ומאירי עיין מוהרלנ"ח דרפ"ד ע"ג יודה ויאמר כי תשו' אלו מיד אלו הראשו' נגזרו ויש לי עוד ראיה לזה כי אותה תשובה שבאת מאשכנז שמזכיר הרא"ה שם בסי' רי"ב היא תשו' הר"ח בן הר"י אור זרוע אשר עליה השיב הרשב"א ח"א סי' תקע"א דוק ותשכח ותשו' זאת שלפנינו לבי אומר לי שהיא מהרא"ה שכן נ"ל מסדר לשונו והגיונו והתפלספותו האלה'י ואש'א ת'ס) ומ"ש עוד בסיום התשובה אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת ואף לשמור עצמו מן החטא שכל הצרות והרעות מעבירים את האדם על דעת עצמו ועל דעת קונו אין ספק שאין בזה שום איסור עכ"ד דנראה דהתיר להדיא לפגוע בנפשי נוכל לומר שהכוונה אין בזה שום איסור להתאבל עליו ולא שאין איסור לפגוע בנפשו כי הדברים הם סתמים וסובלים פי' זה אבל האמת הדרי בי! למה לן לדחוקי אנפשין להוציא הדברים מפשוטן? דבאמת אם רואה אדם דהעניות רוצה להעבירו על דעת קונו כגון שיש לו אלף מסיתים מימינו ורבבה משמאלו כאשר יש בעונו מסיתים ומדיחים מוכנים ומזומנים ליום רעה לקבלו בסבר פנים יפות ולהעביר לו פנים של זעם והעושר והכבוד מלפני אידיהן כנודע ומפורסם (ובפרט למי שמכיר נגעי האברופה אשר בה נכתבה תשובה זאת לימים שעברו עברה וזעם וצרה על ישראל ועל רבנן כנודע) אה"ן דבאופן כזה ס"ל להרב המשיב דאין בזה שום איסור ע"ד הלכה ואין מורין כן כי הם דברים דקים מאד ומסורים ללב וכל לבבות דורש ה' ומי עלה שמים? ידעתי שהרב זרע אמת שם העלה להפך שיכפה יצרו ולא יצא לתרבות רעה. אבל הרב המשיב יאמר לו להפך כי הם דברים המסורים ללב ונאמר בהם ויראת מאלהיך ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק וכל מילי ידע איניש בנפשיה ואם באמת היתה כוונת מיתתו לשמים כי ראה עינו כי כלתה אליו הרעה לנפול לפני בני עולה בשוחה עמוקה זונה אשר דיבר בה שלמה המלך ע"ה במשליו אין ספק כי הוא עולה כליל לה' והוא נכלל באותו כלל הגדול והנורא שכללוהו חכמינו ז"ל כלל עמוק עמוק מי ימצאנו והוא כל מעשיך יהיו לשם שמים עד מיתה עד קבורה בכל מכל כל ומי אסף רוח אלהים בחפניו? והדברים גבוהים ונעלים מאד מלהיות נשפטים במשפט האנושי ושקול דעתו הנכזבה כל דאתברר לנו דהיו לו צרות רבות ורעות ומי יודע אם לא פיתוהו לחלל בריתו ולהמיר כבודו? וע"ז בחר מות מחיים היש קץ לדברי עמל ואון אשר האדם יולד להם ל האם תמו כל המקריים מינים ממיני' שונים? ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו: