כלי חמדה ויקרא צו

הראב"ד ז"ל מודה להרמב"ן דאזהרת עול"ת על ישראל בענין נגעים לא נאמר להם כ"א לבאי הארץ והא דנאסר להם מיד היינו משום דנתק אינו אסור כ"א נגעים טמאים ממש ולאחר שנזקק לכהן וי"ל עוד הכרע מדעת הראב"ד ז"ל שכן הוא כיון דהראב"ד ז"ל ס"ל דקרא זה כולל גם גורם שלא יהי' ניכר הטומאה ואיסור זה בודאי רק לאחר גילוח ראשון ונראה לכהן א"כ ממילא אמרינן דכל איסורו אינו אלא בכה"ג הארכנו קצת לברר זה מפני שלא מצאנו מבואר ויצא לנו מזה די"ל דכ"ע מודים לדעת הרמב"ן ז"ל דאזהרה על ישראל בענין נגעים לא נאמר להם לבאי הארץ אמנם להוציא מזה דה"ה דאין האזהרה עתה על ישראל בזה יש לעי' די"ל כיון דהוי חוה"ג והוזהרו ע"ז שוב יש עליהם האזהרה תמיד וכן נראה פשיטות דעת הטור וש"ע שכ' בש"ע יו"ד ה' מילה דין מילה בבהרת נראה דס"ל דגם בזה"ז הוא דאורייתא ועי' מ"ש לעיל סו"פ לך לך בענין זה אך בכל זאת לאחר העיון יש מקום לדברינו ג"כ ואכמ"ל יותר בזה

ה) במסכת הוריות (ד' י"ב ע"ב) בעא מיני' רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטור לא הוה בידי' וכו' א"ל הונא ברי' דר"נ לר"פ תנינא א"ל אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא ועי' ברש"י ז"ל דמפרש דהאיבעיא הוא מי אמרינן כה"ג מידחי דחי להאי מאלמנה א"ד כה"ג מיפטר פטור לי' להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כה"ג לא פטור ומותר באלמנה עכ"ל ולכאורה אין הבנה לדבריו הקדושים דא"נ מידחא דחי ג"כ י"ל כיון דרק כה"ג מדחה אותו מאלמנה א"כ כשנצטרע דליכא כה"ג אינו מדחה אותו מאלמנה ומותר באלמנה ומנ"מ אם הוא ענין דיחוי או ענין פטור ועי' בתוס' הרא"ש שנדמ"ח בש"ם ד' ווילנא שנראה שהי' גרסתו ברש"י ז"ל דהאי א"ד מיפטר פטור לי' קאי רק על אחר שנצטרע וג"כ אינו מובן הנפ"מ בזה ולכאו' עלה בדעתי דכונת רש"י ז"ל דאיבעיית רבא הוא באלמנה לכה"ג במקום יבום וזה הי' פשיטא לרבא דכל איסורי כהונה גדולה לא נפקעין ממנו כשנצטרע ג"כ דאף א"נ דכשנצטרע פקע ממנו קדושת כה"ג מ"מ איסורין שנאסר בהם לא נפקעו ממנו וראי' לזה דהרי רבא בעצמו במוע"ק (דף י"ד ע"ב) מייתי ראי' דמצורע נוהג צרעתו ברגל מהא דמבואר בתו"כ דהצרוע לרבות כה"ג לענין פריעה ופרימה אע"ג דכה"ג כרגל דמי וקשה הא מצורע אינו כה"ג וע"כ דמה שנוגע לענין איסורי כה"ג לא נפקעו ממנו בשום פנים ואף א"נ דמרבא א"ר דכונת רבא דמצורע קודם הרגל כשבא הרגל הרגל דוחה הצרעת וא"צ לנהוג בצרעתו א"כ כה"ג שתמיד רגל הוא אצלו ל"צ שיהי' עליו דיני צרעת כלל ומדנוהג צרעת בכה"ג ע"כ דרגל אינו מבטל צרעת אך מלבד מה שיש לעיין עוד דמ"מ אינו דמיון לרגל כיון דרגל אפי' א"נ דא"ד צרעת מ"מ שם רגל עליו משא"כ הכא בכה"ג אינו הרגל דוחה צרעת כיון דאם נחליטו למצורע פסק הרגל ממנו וע"כ דגם בהיותו מצורע יש לו דין כה"ג מלבד זאת ממקומו הוא מוכרע דהרי בתורת כהנים מבואר דהלימוד הזה דהצרוע בא לרבות שכה"ג מצורע חייב בפריעה ופרימה וכן מבואר בר"מ ז"ל דהטעם דכה"ג מצורע פורע ופורם אע"ג דאיכא גבי' לאווי בזה היינו משום דעדל"ת וא"כ מבואר מזה דאפי' בכה"ג מצורע איכא כל הלאוין שיש בכה"ג אמנם כונת רבא דהמצ"ע דבתולה מעמיו יקח אשה שכולל גם לאו הבא מכלל עשה בתולה ולא בעולה זה רק בהיותו כה"ג עובד עבודה במקדש משא"כ כשנצטרע י"ל דאינו בכלל והוא אשה בבתולי' יקח דסמוך למה דכתיב לעיל מיני' כי נזר שמן משחת ד' עליו ולזאת איבעיא לרבא בנפלה לפניו ליבום כאשר נצטרע ועוד לא הוחלט להיות טמא עפ"י כהן וא"כ בשעת נפילה היתה אסורה לו