כלי חמדה ויקרא צה

לי' בספרי לתולש סימני טומאה מתוך נגעו ואיכא למימר מדכתיב התם נגע הצרעת. ונתקים הא אמרינן [לעיל בפרשה ה' אות ז' עיי"ש היטב בפירוש הראב"ד ז"ל] דלאו נגע הצרעת נינהו כלל אלא נתקי השער בלבד משום הכי לא אייתי מהאי קרא עכ"ל רבינו הראב"ד ז"ל

והנה לכאורה צ"ע על קושיתו הא הכא בא לאסור גם גילוח השערות שסביבות הנתק א"כ מק"ל שנילף מהשמר בנגע הצרעת אמנם באמת הדברים נכונים מאוד דהרי לשון התו"כ ומניין לתולש "סימני טומאה מתוך נגעו" מבואר להדי' דקאי על סימני טומאה ממש מה שהם בתוך הנתק וע"כ דהקרא אתא על גילוח שער הצהוב שבתוך הנתק ושפיר קשי' לי' לראב"ד ז"ל דלמה צריך קרא לזה וע"ז כתב לת' כיון דשערות דין אחד להם שא"צ נגעים כלל רק שזה בעצמו קירוח השערות הוא הטומאה וזה הוא ענין נתק ועי' ברמב"ן ז"ל מ"ש בזה לכן אינו נכלל בקרא דהשמר בנגע הצרעת וצריך לזה קרא מיוחד ומבואר מד' הראב"ד ז"ל דקרא זה דהנתק לא יגלח כולל גם דיני קציצת השער הצהוב או גילוח הנתק וכמו"ש הרמב"ן ז"ל הפירוש עפ"י פשוט דאע"ג דבזה הוי תולש סימני טומאה בבירור מ"מ צריך קרא דואת הנתק לא יגלח

ועפי"ז מובן ממילא קושית הראב"ד ז"ל על הר"מ ז"ל דפסק דמגלח השערות שסביב הנתק אינו לוקה אלא במגלח בתער דאיך אפ"ל כן כיון דקרא זה אתא גם לתולש סימני טומאה ממש ובהם ודאי לא שייך שיהי' צריך גילוח בתער ובאמת לכאורה כיון דמבואר בתו"כ דצריך הקרא לתולש סימני טומאה א"כ מנ"ל לימוד כשגם לגילוח סביבות הנתק כיון דזה אינו סימני טומאה וע"כ משום דהוי גורם שלא יהי' ניכר הטומאה ג"כ הוי בכלל תולש סימני טומאה וא"כ ממילא מוכרח דאסור בכל דבר וזה אמת ומוכרח בשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דקרא דנתק לא יגלח צריך אפי' לתולש סימני טומאה גמורים וממילא ל"ק קושית המנ"ח דלדעת הראב"ד ז"ל ילקה שתים ז"א דהראב"ד ז"ל ס"ל דאזהרת גילוח נתקים אינו בכלל השמר בנגע הצרעת ונשמע רק מקרא דואת הנתק לא יגלח ולפי"ז נראה דלהראב"ד ז"ל הוזהרו ישראל מיד על קציצת בהרת כמו דהוזהרו על תלישת סימני טומאה מתוך הנתק ושלא כדעת הרמב"ן ז"ל איברא די"ל בעיקר הדבר אע"ג דנראה דבזה מודה הראב"ד להר"מ ז"ל דבקציצת בהרת עובר אפי' קודם שנזקק לכהן ואפי' לאחר הפיטור וכיו"ב אפי' בנגעים טהורים מדלא השיגו הראב"ד ז"ל על זה אמנם בנתקים כיון דלדעת הראב"ד ז"ל אינו נכלל כלל בקרא דהשמר בנגע הצרעת וילפינן רק מקרא דואת הנתק לא יגלח וקרא זה נאמר אחרי שכבר נזקק לטומאה ונראה לכהן א"כ י"ל דבנתקים ליכא איסור כלל קודם שבא לכהן ומכ"ש קודם שיהי' סימני טומאה בהתולש כיון דאינו בכלל עול"ת דצרעת ולפי"ז יצמח מפלוגתת הר"מ והראב"ד ז"ל במה דפליגי בנתקים אם חייב אפי' שלא בתער שבזה הר"מ ז"ל מיקל והראב"ד ז"ל מחמיר חומרא לדעת הר"מ ז"ל וקולא לדעת הראב"ד ז"ל בתולש סימני טומאה ממש קודם שנראה לכהן או בנתק טהור אם יש בו איסור בזה תלי' דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דא"ח על גילוח הנתק כ"א בתער ע"כ דס"ל דכל הקרא דואת הנתק לא יגלח אתי רק למגלח השערות שסביבות הנתק ובתולש סימני טומאה מתוך הנתק זה נכלל בקרא דהשמר בנגע הצרעת א"כ ממילא דיש לדין נתקים כל דיני טומאת צרעת משא"כ הראב"ד ז"ל לשיטתו דס"ל דמגלח בכל דבר חייב וע"כ משום דאזיל לשיטתו בפירושו לתו"כ דאפי' תולש סימני טומאה ממש לא נשמע אלא מהך קרא וא"כ שוב י"ל דאינו אסור אלא בסימני טומאה או גורם לטומאה שלא יהי' ניכר כמו גילוח סביב הנתק אבל בנתק טהור וכן קודם שנזקק לכהן י"ל דליכא איסור בנתקים כלל ולפי"ז י"ל דגם