כלי חמדה ויקרא צד

וכיון שכן נהי דאם מתטהר ע"י הכהן כמצות התורה מצוה קעביד אמנם שוב לא יתכן עפי"ז להתטהר ע"י כהני חזקה כיון שצריך לבוא לדחיות ל"ת ולכן אינה נוהגת כלל בזה"ז איברא דיש לעי' בזה דנהי דזה נראה נכון בדעת הרמב"ן ז"ל דישראל לא נצטוו בעול"ת דקציצת בהרת אלא משבאו לארץ אבל מ"מ י"ל דבזה מודה הרמב"ן ז"ל דכיון שנצטוו ע"ז בכניסתן לארץ שוב לא פסק האיסור מהם אף בזה"ז כיון דחובת הגוף נוהגת הוא תמיד והוי כמו תפילין וכיו"ב דכתיב בהו ביאה ואעפ"כ שוב נוהגין תמיד ויש לה"ר שכן דעת הרא"ה ז"ל בס' החנוך דיש להכריח דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ן ז"ל דלא נצטוו ישראל בעול"ת דקציצת בהרת כ"א בבואם לארץ ואעפי"כ ס"ל בפשיטות דהלאו דקציצת בהרת נוהג בזה"ז דהנה החינוך במצוה ק"ע בלאו דגילוח הנתק כ' ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכ"ז שיש כהן חכם לראות הנגעים מבואר מדה"ק דאם ליכא כהן חכם ליכא איסור בגילוח הנתק אמנם במצוה תקפ"ד באזהרת קציצת בהרת כתב סתמא דנוהג בכ"מ ובכ"ז ואם מכיר שהוא בהרת אסור לקצצו וכבר הרגיש בזה הג' במנחת חינוך ז"ל מצוה ק"ע דלמה בנתק תלי' בכהן חכם הלא ברור הדבר דקציצת בהרת נוהג אפי' בזה"ז דליכא כהן והכריח מזה דהחינוך ז"ל סובר דבנתק אינו עובר כ"א לאחר ההסגר שכבר נזקק לכהן ולכן תלי' בכהן משא"כ בקציצת בהרת לא תלי' בכהן כלל אך הא גופא צ"ע מנ"ל להחינוך לחלק בין גילוח הנתק לקציצת בהרת ומנ"מ אי תולש שער שחור מתוך הבהרת או שער צהוב מתוך הנתק לכן נראה דהחינוך ס"ל כהרמב"ן ז"ל דישראל לא נצטוו על זה להראות לכהן דוקא הנגע וקציצת בהרת כ"א בארץ ישראל והי' קשה לו א"כ אמאי אזהרה דוהנתק לא יתגלח נאמר כאן בפ' תזריע לכן ס"ל להחינוך דאזהרה זו דהנתק לא יגלח לא בא לאסור כלל קציצת סימני צרעת דזה לא נאמר אז אלא במשנה תורה ונכלל בכלל השמר בנגע הצרעת וכמו בתולש שער לבן מבהרת עובר בעול"ת ה"ה בתולש שער צהוב מנתק עובר בעול"ת ואמנם קרא זה בא לאסור רק הגילוח של השערות אשר סביבות הנתק כדי שיהי' ניכר הפשיון וזה אינו אסור אלא משנזקק לכהן דבאמת שערות אלו אינן סימני טומאה כלל לכן שפיר י"ל דא"כ איסור אלא לאחר ההסגר ושוב תלי' אם יש כהן בקי ומבואר מזה דהחינוך ס"ל כהרמב"ן ז"ל דאזהרת קציצת בהרת לא נאמרה אלא לבאי הארץ ואעפ"כ ס"ל דנוהג בזה"ז ג"כ וקוצץ בהרתו אפי' בזה"ז עובר בלאו דהשמר כמבואר מדבריו במצוה תקפ"ד וא"כ י"ל דגם דעת הרמב"ן ז"ל כן הוא

איברא דבעיקר ד' הרמב"ן ז"ל והחינוך וכ"נ דעת הר"מ ז"ל דלאו דקציצת בהרת ולאו דגילוח הנתק שני ענינים המה וכמו שביאר המנ"ח ז"ל במצוה ק"ע הנה מדברי רבינו הראב"ד ז"ל נראה מבואר להיפוך ונקדים לתרץ מה שהקשה המנ"ח על הראב"ד ז"ל דפליג על הר"מ ז"ל דס"ל דא"ח בגילוח את הנתק כ"א במגלח בתער ותמה הראב"ד ז"ל בזה"ל ועוד שהוא כתולש סימני טומאה שאין הפשיון ניכר בו עכ"ל וכתב מרן הכ"מ ז"ל די"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דא"ח אלא בתולש סימני טומאה ממש לא הגורם שלא יהי' הפשיון ניכר בו ועוד שאפשר שלא יפשה ובאמת צ"ע לכאורה על הראב"ד ז"ל אטו לא הרגיש בחילוק פשוט כזה. גם תמי' מה שתמה המנ"ח דא"כ לדעת הראב"ד ז"ל דזה הוי בכלל תולש סימני טומאה א"כ במגלח הנתק ילקה שתים מצד לאו זה ומצד לאו דהשמר בנגע הצרעת אמנם באמת כ"ז גרם להם שלא ראו ד' הראב"ד ז"ל בפירושו על התורת כהנים פ' תזריע פרק ט' שכ' בתו"כ בזה"ל ומניין לתולש סימני טומאה מתוך נגעו עובר בל"ת ת"ל ואת הנתק לא יגלח עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל פירוש כל מה שבנתק ואי קשיא לך למה לי האי קרא ת"ל מהשמר בנגע הצרעת ודרשינן