כלי חמדה ויקרא פט

הוא דא"כ ליגמר מהכא דאמרינן עדל"ת ועשה בכה"ג עכ"פ וא"כ יקשה למ"ל בשר במילה בבהרת אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל באמת דמילה בבהרת אינו בגדר עשה ול"ת כיון דאם נדחה ליכא עשה ה"ה הכא בנזיר מצורע ליכא עול"ת כיון דא"נ עשה דוחה הלאו דנזירות ליכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ועולין ד' הר"מ ז"ל בה' נזירות עם דבריו ז"ל בה' ט"צ בקנה אחד וזה נכון מאוד לפענ"ד

ב) (י"ב ז') והקריבו לפני ד' וכפר עלי' וגו' זאת תורת הילדת לזאל"נ. יש לדקדק למה כתיב זאת תורת הילדת כאן הא אח"כ מבואר בקרא עוד דין יולדת באם לא תשיג ידה והרי בפ' מצורע (י"ד ל"ב) מבואר זאת תורת אשר בו נגע צרעת אשר לא תשיג ידו ומה שנראה בזה דהנה חז"ל דרשו בזאת תורת העולה וגו' דמי שלומד פרשת עולה שכר עולה בידו ומי שלומד פרשת החטאת שכר החטאת בידו וכ"כ המפרשים דאם אין לנו קרבן וירצה לצאת באמירה אז גם העני יאמר קרבן עשיר כיון דבאמת אם הביא קרבן עשיר יצא רק דלא יוכל להביא א"כ באמירה דגם הוא יכול לאמר קרבן עשיר בודאי חייב להגיד תורת קרבן עשיר אמנם נראה דזה דוקא בקרבנות שבאין לכפרה דאז שייך הדין דמי שא"י להביא ילמוד הפרשה של הקרבן אבל בקרבנות שאינן באין לכפרה כלל אלא להתיר אכילת קדשים וכיון שאין קרבן ל"ש אמירה כלל ומעתה א"ש דזאת תורת האמור ביולדת כיון דיתפרש לענין אמירה ג"כ כדר"ש דס"ל דקרבן יולדת אתי לכפר ג"כ על שבועה וכיון שכן כתבה רחמנא תורת קודם ואם לא תשיג ידה להורות דבאמירה תאמר תמיד קרבן עשיר משא"כ במצורע דמבואר במס' שבועות (דף ח' ע"א) דנגעו אכפר לי' וקרבן אתי רק לאשתרויי בקדשים וא"כ לא שייך בי' אמירה כלל ופירוש זאת תורת כפשטא דהיא דין המצורע לכן כתבה רחמנא אחר קרבן עני

אמנם מה דיש לעי' בזה אע"ג שדרשו חז"ל בזאת תורת שמי שא"י להביא קרבן יאמר עכ"פ הפרשה אולי ז"ד באנשים כיון דאנשים מצווין בתלמוד תורה וכל מצוה יש בה חלק הלימוד ג"כ כמבואר ברש"י סוטה (ד' ל"ז ע"א) ולכן שפיר אמרינן דאם אינו יכול להביא הקרבן עכ"פ מחלק הלימוד של המצוה אינו נפטר ומהני לי' חלק הלימוד שיהי' לכפרה כיון דג"ז מחלק המצוה משא"כ נשים דליתניי' בתלמוד תורה א"כ נראה דל"ש בחלק הלימוד של המצוה א"כ י"ל דל"ש כלל בקרבן היולדת שהם יאמרו הפרשה אפי' לר"ש דס"ל דהיא לכפרה אך יש להעיר בזה עפי"מ דמבואר בנדרים (דף ל"ה ע"ב) שהבעל חייב בקרבנות חובה של אשתו מה"ת ועי' בתוס' ב"מ (דף ק"ד ע"א) ד"ה ה"ג ובשטמ"ק שם שמבואר לחד תירוצא דהקרבנות שחייבת משנשאה זה עליו חיוב מה"ת מגזה"כ ולא מצד החיוב שמחייב את עצמו והוא בעל הקרבן כמו שחייבתה תורה במנחת סוטה כמו כן בכל הקרבנות, שהיא חייבת החיוב על הבעל ועי' בקו"א לשאג"א סי' ס"ו שלא ראה ד' השטמ"ק הנ"ל ואכמ"ל בזה וא"כ י"ל דאם הבעל עני וא"י להביא קרבן מוטל עליו חיוב אמירה ג"כ כיון דהתוה"ק הטילה עליו חיוב הכפרה בעד אשתו ממילא מוטל עליו חיוב אמירה ג"כ אך זה רק א"נ דהחיוב של תורה שיש עליו הוא משום גזה"כ אבל א"נ דהחיוב מפני שחייב א"ע להביא עבורה קרבנותי' א"כ ל"ש אלא בהבאת הקרבן אבל לא באמירה ואולי י"ל עוד דאע"ג דנשים אינן בת"ת מ"מ במצוה דחייבות בה שייכות בלימוד ג"כ כיון דהלימוד הוא חלק מחלקי המצוה אין לחלק בין אנשים לנשים

ויש להעיר בזה עפ"ד הג' בעל הלכות קטנות ז"ל ח"א סי' רי"ז שכ' בזה"ל סומא פטור מכל המצות דכתיב ולמדתם ועשיתם ואפשר דדריש הכי כל שישנו בלמודה ישנו בעשי' וכל שאינו