כלי חמדה ויקרא פח

במילה שלב"ז וזה רק בחולה בח' או במתו אחיו מחמת מילה דא"א הי' למולו עד שיתחזק בכחו וא"כ כבר חל עליו העשה דטהרת מצורע כיון דקודם שהי' עליו חיוב מילה הורו הכהנים שצריכין לטהרו כדין מצורעין שאסור לקצוץ בהרתו שפיר איכא עול"ת ז"ד בעיני דסוף כל סוף היום דיש עליו חיוב למולו ואמרינן עדל"ת גם הכהנים יורו כן וא"כ ליכא עשה כלל וצ"ע לכאורה אמנם נראה דהסוגי' ס"ל דאין אנו משגיחין במה שיהי' אחר הדחוי' אלא בהחומר שישנו בהל"ת קודם דחוי' ושפיר אמרינן כיון בצרעת יש בו חומר ל"ת ועשה לא אמרינן ע"ד אע"ג דאם ידחה ל"ת גם עשה ממילא יתבטל מ"מ הוי בגדר עול"ת וי"ל בזה באמת פלוגתת הפירושים באו אינו דהוא מה"ט דאידך לישנא דס"ל דא"ז בגדר עול"ת היינו מטעם הנ"ל כיון דאם ידחה הל"ת גם העשה בטילה וי"ל בזה קושיית התוס' בד"ה האי עשה ול"ת היא שהקשו הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מהא דדחי ומה שתי' התוס' מצד דמילה יש בו חומר שנכרתו עלי' י"ג בריתות לכאורה יש לעי' לפמ"ש המהרש"א בנדרים (ד' ל"א ע"ב) דמילה שלב"ז לא נכרתו עלי' י"ג בריתות וא"כ אכתי תקשה מהא דדחי מילה בהרת בבינוני דליכא כרת ולא נכרתו עלי' י"ג בריתות אמנם לדברינו י"ל דמהכא לא נשמע אלא היכא דאם ידחה הל"ת גם העשה נתבטל ואע"ג דיש בו חומר עול"ת דוחה אותו אבל אם העשה ול"ת דברים נפרדים וצריך שידחה העשה ול"ת א"ר מהכא דדוחה ולכן באמת קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כמו באלמנה מן הנשואין לכה"ג ועול"ת דשבת וכיו"ב דצריך לדחות את הל"ת ואת העשה משא"כ הכא כיון דאמרינן דעדל"ת ממילא ליכא עשה

ואם כנים הדברים י"ל שזה כונת הר"מ ז"ל במ"ש שהרי עדל"ת בכל מקום וכונתו דהכא אינו בגדר עול"ת כיון דאם ידחה הל"ת ליכא עשה ובכה"ג אמרינן עדל"ת ובאמת מוכרח כן לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דקריבה בעריות היא לאו דאורייתא וקשה א"כ איך ס"ד דנימא ביבום עדל"ת הא יש עוד לאו דקריבה ואין עשה דוחה לב' לאוין וע"כ צ"ל כיון דקריבה אסרה תורה כן משום גדר שלא יבוא לידי ביאה וא"נ עדל"ת ליכא איסור קריבה אין בזה חומר שני לאוין ואע"ג דא"נ דאינו דוחה איכא איסור קריבה ג"כ מ"מ כיון דאם ידחה ליכא איסור קריבה אמרינן עדל"ת וכבר העירו המחברים בזה אלא שלא הרגישו בדברינו ובאמת נראה שזה כונת הר"מ ז"ל בפ"ז מה' נזירות הט"ו שכ' בזה"ל וכיצד הכא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע וכו' הר"ז מגלח כל שערו וכו' יבוא עשה וידחה את ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהי' ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה של תגלחת הנגע לנזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וכו' והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו והנה כבר תמהו עליו הא בסוגיא מבואר דהוי עול"ת וכתב האבני מלואים ז"ל דכונת הגמ' לעשה דככל היוצא מפיו יעשה כמו דכל נדר דאיכא עול"ת מה"ט אך לפי"ז הדר"ל הקושיא על הר"מ ז"ל וצ"ל כמו"ש המנ"ח מצוה שע"ג דהר"מ ז"ל ס"ל דזה אינו בגדר עול"ת כיון דהעשה דככל היוצא מפיו יעשה הוא דוקא אם לא אמרינן עדל"ת כיון דבאמת בנזיר הוא לא היזר עצמו בפירוש מתגלחת רק דאמרינן דנכלל במצות נזיר לאיסור תגלחת וממילא איכא העשה ג"כ וא"כ ז"ד במקום שאינו דוחה את האיסור תגלחת אבל במצורע כיון דאמרינן דדוחה איסור תגלחת גם העשה ליכא אמנם בסוגי' דעלי' דמבואר בגמ' דהוי עול"ת היינו משום דסוגי' זו ס"ל כסוגי' דשבת הנ"ל דגם בבהרת הוי עול"ת ומשגחינן בהחומר שיש בהל"ת אם לא יהי' נדחה ושוב העשה ל"מ לדחות וי"ל יותר דקושית הגמ' ביבמות