כלי חמדה ויקרא פז

ונראין דבריו בזה כיון דהר"מ ז"ל לא כתב כלל דאיכא עשה בקוצץ בהרת נראה דס"ל להלכה דליכא אלא ל"ת אבל עדיין אינו מתורץ לשון הר"מ ז"ל מ"ש הלשון שהרי עדל"ת "בכל מקום" שהוא מיותר ומה כונתו בזה. ומה שנלפענ"ד בדעת הר"מ ז"ל עפמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ב דחלה סוף משנה א' לפרש ד' הירושלמי דס"ל דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש משום דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור וכתב אח"כ בזה"ל אבל קשה קצת ללישנא דגרסינן בפ' ר"א דמילה ימול בשר ערלתו דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דמילה קדמה ללאו דקוצץ בהרתו ושמא הי' מפרש דהיינו או אינו דקאמר עכ"ל. מבואר מד' הר"ש ז"ל דלמ"ד דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דלאחר הדיבור מפרשינן הך או אינו מה"ט ומשום הכי צריך קרא דבשר לרבות בשר אפי' במקום בהרת ומעתה אומר אני שזה כונת הר"מ ז"ל דס"ל כן בפירוש או אינו אמנם ס"ל דזה אינו הלכה ולהלכה קיי"ל דעשה דקודם הדיבור ג"כ דוחה ל"ת ולכן לפי האמת ל"צ בשר כלל ומדוקדק לשון הר"מ ז"ל שמצות עשה דוחה ל"ת בכל מקום היינו אפי' אם עשה דלפני הדיבור והל"ת לאחר הדיבור וא"כ שוב ל"צ בשר דמסברא ידעינן דעשה דוחה ל"ת וז"נ בכוונת הר"מ ז"ל

איברא דעיקר ד' הר"ש ז"ל לכאורה תמוהין מאוד דאיך עלה בדעתו להקשות על הירושלמי מגמ' זו ולא הקשה מיבמות בסוגי' דעלי' דמבואר להדי' להיפוך דזה חומרא במילה דדחי שבת משום דישנן לפני הדיבור ואם לא הי' קשה לו מסוגי' זו דס"ל דהוא מחלוקת בבלי וירושלמי וא"כ מאי מקשה ממילה בבהרת והוא תימה רבה ומה שנלע"ד בדעת הר"ש ז"ל דהנה באמת כל המפרשים נתקשו בזה למצוא פתר דבר בין הבבלי והירושלמי איך פליגי מהיפך להיפך וגם מקשין האחרונים גם לפי גמ' דילן דלפני הדיבור חמורי ג"כ קשה איך מילה דוחה שבת הא גם שבת ישנו לפני הדיבור וא"כ הו"ל כאלו תרווי' הי' לאחר הדיבור לכן נ"ל דהר"ש ז"ל סובר דבאמת פירוש הגמ' ביבמות היא דמה להנך שכן ישנן לפני הדיבור וכיון דגם שבת הי' לפני הדיבור ואז לא הי' בשבת חומר זה שנתחדש בו לאחר מתן תורה כרת ומיתת ב"ד ועשה דשבתון וא"כ קודם מתן תורה הי' העשה דמילה ופסח ותמיד דוחה את השבת נהי דאח"כ כשנתנה תורה ונתחדשה הלכה חומר כרת בשבת מ"מ לענין עדל"ת נשאר כמות שהיתה לפני הדיבור דהי' דוחה שבת ואין זה מצד חומרא דעשה דלפני הדיבור דאדרבא בזה י"ל להיפך דאם הל"ת לאחר הדיבור חמור יותר ואין עשה דקודם הדיבור דוחה אותן משא"כ הכא כיון דשניהם הי' לפני הדיבור ולפני הדיבור הי' דוחה נהי דלאחר מתן תורה איתחזק איסורא היינו רק במקום דליכא עשה הדוחה וז"נ בפירוש הסוגי' ומעתה א"ש דלענין מילה בבהרת שפיר קשי' לי' להר"ש ז"ל כיון דבהרת הוי ל"ת דלאחר הדיבור ולא הי' נוהג לפני הדיבור כלל א"כ שוב י"ל דלא אמרינן עדל"ת ולכן כתב שפיר די"ל דהוא מפורש כן או אינו דקאמר הברייתא וכיון דגמ' דילן לא מפרשי כן נראה דגמ' דילן ס"ל דגם בכה"ג עדל"ת וא"ש ד' הר"מ ז"ל

ולא אכחד מה שתמי' לי גוף הסוגי' דמבואר בגמ' דצריך קרא דבשר משום דמילה בצרעת הוי עול"ת והיינו עשה לעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וק"ל כיון דקי"ל עדל"ת א"כ ביש צרעת בערלה במקום דצריכין למולו שנשאל לכהן מה נעשה בצרעת זה הלא גם הוא יאמר שנמול את הבן וממילא יקצוץ בהרתו וא"כ אין זה נגד הוראת הכהנים כלל כיון דבאופן כזה גם הכהנים יאמרו שמותר לקוץ הבהרת וא"כ אמאי הוה עשה ואע"ג דא"נ דאינו דוחה הל"ת והי' עשה ג"כ אבל כיון דקיי"ל עדל"ת הרי ליכא עשה כלל כיון דכהנים ג"כ יורו כן ולומר כיון דאיירי