כלי חמדה ויקרא פו

עביד אמנם מלבד זאת התם לא מצי עביד לעולם וי"ל לתוס' ישנים דכיון דא"ר לעולם יהי' מחמת מה שיהי' הוי בגדר א"ר ויש סמוכין לזה מד' הרשב"א ז"ל יבמות ר"פ הערל שהוכיח מזה דאמרינן בגמ' דערל הוי בגדר פימו כאיב לי' דע"כ ראוי למול כשיברא ויתחזק כחו דאל"כ הוי בגדר א"ר וזה מוכרח מד' התוס' ישנים דאל"כ אמאי ל"כ בפשיטות דמוכרח דא"צ שליחות בכתיבת הגט דאל"כ מי שא"י לכתוב לא יוכל לגרש את אשתו א"ו דבזה מודים התוס' ישנים כיון דיכול ללמוד מלאכת הכתיבה א"כ משכח"ל שיכתוב בעצמו הוי בגדר פימו דכאיב לי' ויכול לעשות שליח וכ"כ במק"א לברר הד' ואכ"מ וא"כ הכא שחבוש עתה בבית האסורין ויצא אח"כ קשה מאוד לומר שזה הוי בגדר לא מצי עביד ואם כי יש לדחוק כיון דהכא רוצה לקיים מצות מילה בח' ובזמן זה א"י למולו בעצמו א"כ לענין זמן זה שאנו דנין הוי בגדר ל"מ עביד אך זה אינו דסוף כל סוף כיון דלענין מצות מילה הוי בגדר מצי עביד א"כ יכול לעשות שליח ואולי י"ל עפ"ד האחרונים שהוכיחו מד' רש"י ז"ל שבת (דף קל"ב ע"ב) ד"ה בינוני שכ' בזה"ל ואביו מצווה עליו נפק"ל מהמול לכם כל זכר עכ"ל וזה הוא החיוב שעל הב"ד מבואר מזה דהחיוב על האב הוא רק בשמיני אמנם אח"כ ליכא חיוב על האב יותר מכל ישראל וא"כ ל"ש שליחות באב אלא ביום השמיני וכיון שעתה א"י לעשות בעצמו ס"ל לרש"י ז"ל דהוי בגדר כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח ל"מ משוי כיון דחלות השליחות שלו הוא רק על יום ח' דאח"כ אין הוא מחויב יותר מהשליח וכיון שכן ל"ש בזה שליחות והוי כמו ידיו קטועות כיון דלא יכול לבוא בעצמו לחיוב זה לעולם ועדיין צ"ע וכתבנו לחומר הנושא ומי שית' בדרך יותר מרווח ישא ברכה

יהי' איך שיהי' מבואר מרש"י ז"ל דמילה בח' המצוה מוטלת רק על האב ויהי' דעת רש"י ז"ל לפי"ז דמצות האב והב"ד לא משכח"ל בחד גוונא דאם איתא לאב ביום השמיני ל"ש מצות ב"ד כלל אפי' אם האב א"ר למולו מוטל על הב"ד לכופו למולו אבל החיוב למולו אין עליהם אלא מיום הח' והלאה ועי' בתשב"צ ח"ג ס"ח שכבר העיר מד' רש"י אלו ורוצה להסכים לזה גם דעת הר"מ ז"ל עיי"ש ולאחר יום השמיני שוב ליכא מצוה על האב כ"א על הב"ד והכל חייבין בתורת ב"ד וי"ל דרך פלפול ראי' לזה מד' הגמ' שבת שם דצריך בשר על קטן שדוחה בהרת דאל"ה לא הי' דוחה דאע"ג דעדל"ת משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עיי"ש וקשה לפמ"ש הריטב"א דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ תרין עשין דוחה ל"ת ועשה א"כ בקטן דהיינו מילה בח' איכא על האב שני מצות א' מצות האב וא' מצות הב"ד דגם אב הוי בכלל ב"ד וא"כ למה לי קרא דבשר ודוח"ל דקרא קאי רק בדליתא לאב ועי' במקנה קידושין שכ' להדיא כן דבאב איכא ב' מצות אמנם לדברינו א"ש דשפיר צריך קרא לקטן ובינוני דלעולם לא משכח"ל ב' מצות דבקטן ליתא מצות ב"ד. ובבינוני ליתא מצות אב. ויש להאריך עוד הרבה בזה אמנם כ"כ בהרבה מקומות לפלפל בענינים אלו וקשה עתיקא וגם אני מוטרד מאוד לעת כזאת ע"כ פה תהי' שביתת קלמוסי והי' זה שלום רב כאו"נ

ב) בר"מ ז"ל פ"י מה' ט"צ ה"ה כתב בזה"ל מי שהיתה בהרת בערלתו ימול אע"פ שהוא מילה שלב"ו שמצות עשה דוחה את ל"ת בכל מקום עכ"ל ובמל"מ תמה על זה הא בשבת (דף קל"ב ע"ב) מפרש הגמ' מה דמבואר בברייתא או אינו אלא אפי' מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת ת"ל בשר דלכן צריך קרא דבשר דאל"ה ה"א דלא דחי בהרת משום דהוי עול"ת והנה המל"מ תירץ דהר"מ ז"ל ס"ל להלכה דליכא עשה בקוצץ בהרת