כלי חמדה ויקרא פה

כיון דאצל האב הוי פס"ר וא"ר מזה דהמצוה דוקא על האב אך י"ל דסוף כל סוף כיון דבתוה"ק כתיב סתמא וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולא פירש מי המל ומזה דכתבה רחמנא בשר לרבות אפי' במקום בהרת ע"כ דקאי הך ימול על האב וא"כ אמרינן כפשטא דהמנוה על האב כיון דכוונת התוה"ק בהך ימול בשר ערלתו היינו על האב דאצלו הוי איסור בקציצת בהרת וא"כ ממילא מוכח מזה דהכוונה על האב ומצות מילה על האב וז"נ בביאור ד' הירושלמי איברא דבעיקר ביאור ד' הקרא וביום השמיני ימול בשר ערלתו הנה בת' הרשב"א ז"ל סי' תע"ב מובא ברביד הזהב כתב בזה"ל ומכל מקום הרי הכתוב אומר ימול בשר ערלתו ולמאן קא מזהר רחמנא למולו בן שמונת ימים אם יש לו אב האב קודם וכו' וזה שיש לו אב ואין ידו משגת ליתן שכרו ה"ה כמי שאין לו אב וב"ד מחויבין למולו וזה שהוא יודע למול ואין אחר יודע עליו חל החיוב ביותר. ואם אינו רוצה ב"ד כופין אותו עכ"ל. נראה מבואר מד' הרשב"א ז"ל דס"ל דבאמת ביאור הקרא דביום השמיני ימול אין אנו יודעין על מי קאי אך כיון דילפינן מקרא דוימל אברהם את יצחק בנו דמצות מילה מוטלת על האב אמרינן דאב קודם למולו אמנם אם אב א"י למולו החיוב על הב"ד ועל מי שיודע למול ולכן כתבה התוה"ק סתמא ביום השמיני ימול בשר ערלתו וזהו היפך ד' הירושלמי דלמד מזה דהחיוב על האב עי' ברשב"א ז"ל בפנים ותמצא מבואר כן אמנם בעיקר ד' הרשב"א ז"ל עי' ביבמות (ד' ע"א ע"ב) רבא אמר כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין וברש"י ז"ל חבושין בשעת עשיי' ומצות מילה מוטלת עליהם "ולא על אחרים" והם אי"ל לעשות פסחן ושחט שלוחן עליהם ואשמעינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה מילת בנו מעכבתו עכ"ל מבואר מד' רש"י ז"ל דבמילה אע"ג שאין האב יכול למול את בנו אין המצוה מוטלת על אחרים ונראה דרש"י ז"ל הוכרח לזה דאל"כ אמאי אינו מעכב עשיית הפסח הא כמו דהי' לו עצה על הקרבת הפסח לעשות שליח כן הי' לו עצה על מילת בנו לעשות שליח למולו וא"כ צריך לעכב את העשיי' ג"כ לכן כתב רש"י ז"ל דמצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים ומיירי שרצו באמת לעשות שליח למול את בנם ולא השיגו שליח לזה ולכן אינו מעכב מעשיית הפסח דהוי אונס אך זה דוחק בכוונת רש"י ז"ל ועלה בדעתי דכוונת רש"י ז"ל דס"ל כיון דעתה חבושין בבית האסורין ולא מצי הם בעצמם למולו הוי בגדר כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ולכן כיון דמצות מילה אינה מוטלת כ"א עליהם ולא על אחרים ל"ש בזה שליחות דאם הי' מוטל על אחרים ג"כ מצד ב"ד הו"ל כאית לי' שותפות בגוי' ומצי לעשות שליח אף אם לא מצי עביד כיון דגם השליח יש לו חלק במצוה זו וכבר הארכנו בסברא זו במק"א דבכה"ג הו"ל כאית לי' שותפות בגוי' אמנם מפני שביום הח' מצות מילה מוטלת רק על האב ולא על אחרים וליכא בזה מצות ב"ד כלל לכן אי"ל לעשות שליח אמנם בפסח אע"ג דהם אי"ל לעשות את פסחן מ"מ משכחת דשחיט שלוחן עליהם היינו דאית לי' שותפות בגוי' ומדוקדק מאוד לשון רש"י ז"ל אך גוף הדבר צ"ע דיהי' זה שחבושין בבית האסורין בגדר כל מילתא דאיהו לא מצי עביד כיון דבעצם ראוין למול את בנם ולשחוט את פסחן ולענין פסח י"ל שפיר דהוי בגדר כל מילתא דאיהו ל"מ עביד כיון דעתה חבושין בבית האסורין ולכשיצאו מבית האסורין יהיו צריכין למול את הבן מקודם. אמנם לענין מילה צ"ע. ואם כי מצאנו קצת כיו"ב בתוס' ישנים עירובין (ד' י"ג ע"א) דהוכיחו דכתיבת הגט א"צ שליחות משום דמסתמא איירי קרא שכל אדם יכול לגרש את אשתו ואפי' מי שידיו קטועות ע"כ אך מלבד שכבר תמהו ע"ד באחרונים דקשה לומר דמה דהחסרון רק מחמת דפומא כתיב לי' יהי' בגדר לא מצי