כלי חמדה ויקרא פד

שידחה את השבת דל"ש לומר על פריעה שכבר דחתה מילה כיון דפריעה אין לו אותו חומר שיש במילה דהוא רק הלל"מ ל"ש בזה הסברא שכבר דחתה

אמנם מה דיש לעי' בזה לכאורה מגמ' ערוכה דפסחים (דף ס"ח ע"ב) דמייתי הגמ' דברי ר"ש דסבירא לי' דחביבא מצוה בשעתא דוחה את השבת על הא דהקטרת אימורין דפסח דוחין את השבת אע"ג דאפשר בלילה עיי"ש היטב וקשה כיון דכ"ז דאמרינן דאימורין דוחין את השבת הוא מדכתיב עולת שבת בשבתו וא"כ דילמא דוקא תמידין דאין חומר בשחיטה יותר מבהקטרה וגלי קרא דשחיטה דוחה שבת שפיר גלי קרא דגם הקטרה מחמת חביבות המצוה בשעתא דוחה שבת משא"כ פסח דיש בה כרת אם לא יזרוק הדם א"כ י"ל דשחיטה דדחי' שבת ה"ט משום דיש בה כרת [דאין למילף מתמיד כיון דהוי קרבן יחיד בגדר תמיד] וא"כ בהקטרה דאין לו אותו חומר דהרי ברור הד' דאם שחט הפסח וזרק את הדם אע"ג דלא הקטיר את האימורים כבר נפק מכלל כרת וא"כ מנ"ל בהקטרת האימורים דפסח דוחה את השבת כיון דל"ש בזה שכבר דחתה שחיטה את השבת. איברא דיש לת' בטו"ט דר"ש לשיטתו דס"ל מקלקל בהבערה חייב וא"כ ס"ל הבערה ללאו יוצאת כמ"ש לעיל בפ' ויקהל בשם הירושלמי וא"כ שפיר ס"ל ר"ש דחביבא מצוה בשעתא דוחה הקטרת הפסח בשבת כמו דדחה שחיטה וא"ל הא שאני שחיטה דהוי עשה שיש בה כרת ז"א דשם הי' צריך חומר זה משום דשחיטה הוא אב מלאכה משא"כ בהקטרה דליכא אלא לאו גרידא אם כן מסברא אמרינן עשה דוחה לא תעשה רק דנימא דהוי בגדר אפשר לקיים ב' ע"ז אמרינן דחביבא מצוה בשעתא דוחה ומצד שכבר דחתה שחיטה את השבת דכמו דדחתה שחיטה שהוא עשה שיב"כ למלאכה דכרת ה"ה דדוחה הקטרה דהוא עשה גרידא ללאו גרידא וז"נ דרך פלפול. אך לפי"ז יקשה לדידן דהקטרה הוי אב מלאכה וא"כ אמאי באמת הקטרת הפסח דוחה שבת מצד חביבא מצוה בשעתא מ"מ כיון דאין בו חומר כרת אמאי ידחה הא אינו דומה לשחיטה וע"כ דסברא זו שכבר דחתה אמרינן אפי' בכה"ג שאותו חלק המצוה אין בו כח הדוחה על המצוה הקודמת וצדקו ד' החת"ס ז"ל לענין פריעה ועי' לעיל בפ' ויקהל אות ג' ותראה מה שיש לפלפל עוד בזה ואכ"מ להאריך יותר כי לא באתי בזה אלא לבאר כל הסברות מה שיש לומר בענין זה דכבר דחתה

ד) ונשיב לד' הירושלמי שיליף מהא דוביום השמיני ימול בשר ערלתו דהחיוב על האב הנה דרך פלפול י"ל בפשיטות דכוונת הירושלמי כיון דמבשר מרבינן אפי' במקום בהרת וקשה למה לי קרא ת"ל הא הוי דבר שאינו מתכוין וא"ל דהוי פס"ר ז"א הא הוי פס"ר דלא ניחא לי' ומותר לר"ש וכמו"ש העריך מובא בת' הריב"ש סי' שצ"ד דקושיות הגמ' בשבת (דף קל"ג) ואי איכא אחר ליעבד אחר היינו אפי' אליבא דאמת דר"ש מודה בפס"ר כיון דהוי פס"ר דלא ניחא לי' וא"כ מדצריך קרא בקטן דאפי' במקום בהרת יקוץ ע"כ דהמצוה על האב ואצל האב הוי דשא"מ ושפיר צריך קרא דמילה דוחה משא"כ א"נ דהמצוה אינו על האב א"כ ל"צ קרא דבשר ואע"ג דיש לדחות דהרי לפי האמת דהמצוה על האב ג"כ מקשינן בגמ' דאי איכא אחר ליעבד אחר והיינו כמ"ש האחרונים לפרש דאע"ג דהמנוה על האב מ"מ הא יכול לעשות שליח לאחר למולו וא"כ לא אמרינן עדל"ת כיון דהוי בגדר אפשר לקיים ב' וצריכין אנו לבוא לת' הגמ' בדליכא אחר א"כ לפי"ז שוב אין הכרע דהמצוה על האב דוקא די"ל דאין המצוה על האב יותר משאר כל ישראל ואעפ"כ צריך קרא היכא דליכא אחר דחייב האב למולו מכח ב"ד עכ"פ דמותר למולו אפי' במקום בהרת