כלי חמדה ויקרא פב

מילה גרידא הוי ג"כ תיקון וא"כ פשוט דא"נ דפריעה א"ד שבת ה"ה דמילה א"ד שבת א"כ י"ל דל"ש בזה שכבר דחתה מילה כיון דתלי' בפריעה. ובפלפול התלמידים אמרתי דיש לתלות זה בפלגתת ריו"ח ור"ל בכולל הוא מעצמו אי אמרינן לפמ"ש המפרשים דפליגי בסברא זו כיון דהכולל תלי' בהחלות אם הוי בגדר כולל דריו"ח ס"ל דאמרינן כולל בנשבע שלא יאכל נבילות ושחוטות מיגו דחייל על שחוטות חל נמי על נבילות ע"כ אע"ג דא"נ דאינו חל על נבילות גם על שחוטות אינו חל מצד שבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ אמרינן כולל וחל על נבילות ג"כ וא"כ לענין שכבר דחתה י"ל כן כיון דא"נ דמילה דוחה גם פריעה ידחה מצד שכבר דחתה מילה לכן מילה דוחה וממילא גם פריעה דוחה מצד שכבר דחתה ול"צ קרא על פריעה וע"כ דצריך קרא דביום משום דהחיוב על האב כנ"ל משא"כ א"נ דלא אמרינן כולל הבא מעצמו י"ל דה"ה לענין כבר דחתה ל"ש הכא כיון דמילה תלי' בפריעה וצריך קרא דדוחה שבת וליכא למילף מיני' חיובא דאב והארכנו בזה הרבה גם במ"ש דבמילה נולד מלאכה חדשה לאחר מתן תורה במה דמתקנו לאכול תרומה וקדשים דהא זה ג"כ הי' לפני מתן תורה מפסח מצרים ואילך שנצטוו שערל לא יאכל בו ואכמ"ל יותר. רק זה המעט רשמתי לעורר לבב התלמידים

ג) ודע כי בעיקר הענין שכ' החת"ס ז"ל בפריעה אף דלית בה כרת דוחה שבת מצד שכבר דחתה מילה הנה בשאילתות דר"א גאון שמייתי החת"ס בעצמו בפ' אחרי סי' צ"ג שכ' בזה"ל ומנ"ל דפריעה דוחה שבת שנאמר בעת ההוא אמר ד' אל יהושע וגו' מקיש סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה דחי' שבת אף סוף מילה דחי' שבת מבואר מזה דרבינו השאילתות לא ניחא לי' בסברא שכבר דחתה מילה ואתא עלה מטעם הקישא וכמו דאמרינן היקש בזה לענין שמעכבת סוף מילה ועי' בשאילות שלום מ"ש בזה אמנם לאחר העיון נראה שאין כונת השאילתות לדרוש דרשה חדשה בזה מה שלא נזכר בש"ס אלא דכונתם כיון דדרשינן בגמ' דמקשינן סוף מילה לתחילת מילה דמעכבת וכיון דמעכבת כמילה עצמה נהי דאפשר לקיים ב' אחר השבת מ"מ שוב דוחה שבת מצד שכבר דחתה מילה וכוונת רבינו השאילתות דאם לא הי' לנו לימוד דהפריעה מוכרחת ומעכבת כמילה עצמה ואפי' אם לא ידחה שבת יהי' מוכרח לעשותה למחר לא הוי אמרינן דדוחה שבת מצד שכבר דחתה דנראה ברור דסברא זו שכבר דחתה לא אמרינן אלא אפי' א"נ דאינו דוחה שבת יהי' מוכרח לעשותה לאח"ז אלא דנימא דא"ד שבת מצד דהוי אפשר לקיים ב' ע"ז אמרינן שכבר דחתה שחיטה את השבת משא"כ מצוה שא"נ שאינו דוחה את השבת לא יהי' מצוה זו כלל בשבת ולא יהי' החיוב אפי' לאח"ז לקיים מצוה א"ד שבת מצד שכבר דחתה וראי' לזה מהא דצריך קרא דמליחת הקרבנות דוחה שבת מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ודרשינן תקריב אפי' בשבת וקשה למ"ל קרא ת"ל שכבר דחתה שחיטה את השבת וא"כ כיון דגלי קרא דהקטרת אימורין דוחה שבת ה"ה דמליחה דוחה שבת א"נ כדאמרן דא"ר מהקטרת אימורין דאפי' א"נ דא"ד שבת עכ"פ מוכרח להקטירן למחר ושפיר אמרינן דדחי שבת מצד שכבר דחתה שחיטה משא"כ מליחת הקרבנות דא"נ שא"ד שבת א"כ לא יהי' בקרבנות של שבת מליחה כלל ונקטירן בלא מליחה ל"ש לומר מצד שכבר דחתה שחיטה ידחה גם מליחה וכבר ראיתי להאחרונים שהקשו ממליחה ולא עמדו על דברינו

הן אמת שיש לי עיון בענין זה מטעם אחר דהרי מבואר בש"ס דהטעם דגלי קרא בעולת שבת בשבתו דהקטרת אימורין דוחה שבת היינו משום דחביבה מצוה בשעתא וגלי קרא דאע"ג דאפשר