כלי חמדה ויקרא פא

ליכא מלאכה זו כיון דהוי אינו מכוון ולא הוי בגדר פס"ר כיון דלא נפ"מ כלל בזה הוי בכלל פס"ר דלא ניחא לי' כמו דמבואר בשבת (דף ק"ג) בארעא דחברי' עיי"ש וא"כ שפיר מוכח מדצריך קרא דביום ולא ילפינן מפסח ותמיד וע"כ משום דבמילה נוסף מלאכה לאחר הדיבור דמתקנו לאכול תרומה וחדשים וע"כ דהמצוה על האב דוקא וא"ש

אך באמת בעיקר הקושי' י"ל בפשיטות דלכן צריך קרא דביום כיון דקיי"ל דלא נתנה פריעת מילה לא"א והוי הלל"מ וא"כ פריעה לא הוי לפני הדיבור ולכן צריך קרא דביום להורות דגם פריעה דוחה שבת וזה הוי תיקון לכל אך דבר זה אי פריעה נצטוו לפני הדיבור יש מחלוקת בין בבלי לירושלמי דבירושלמי מבואר על קרא דחתן דמים למולות אחת למילה ואחת לפריעה וע"כ דס"ל לירושלמי דגם פריעה הוי עשה דלפני הדיבור, וא"כ הירושלמי לשיטתו שפיר הכריח מדצריך קרא דמילה דוחה שבת דהמצוה על האב משא"כ גמ' דילן צריך להביא מקרא דאברהם דמקרא דביום א"ר די"ל דצריך קרא בשביל פריעה דלא הוי עשה דלפני הדיבור וז"נ. וי"ל עוד דרך פלפול דהנה עיקר הסברא שכתבנו דצריך קרא דביום משום פריעה יש לדחות לפמ"ש הג' חת"ס ז"ל בת' דפריעה בלא"ה דחי כיון דכבר דחתה מילה את השבת והוי כהא דאמרינן במנחות לענין הקטר חלבים ואימורים שדוחה שבת משום דכבר דחתה שחיטה את השבת ה"ה לענין פריעה אמרינן הכי ול"צ קרא לזה

אמנם לפענ"ד יש לעי' בסברת הג' חת"ס וי"ל דהא דמהני סברת שכבו דחתה ה"ד בהקטר חו"א דאפי' א"נ דהקטר ל"ד שבת מ"מ השחיטה דוחה שבת וכיון שכן אמרינן דגם ההקטר דוחה מצד שכבר דחתה משא"כ הכא במילה ופריעה דנראה פשוט דא"נ דפריעה א"ד שבת מצד דלא הוי עשה דלפני הדיבור ה"ה דמילה ג"כ א"ד שבת דח"ל דמילה הוי עשה דלפני הדיבור ודחי שבת ז"א כיון דלאחר הדיבור נתחדש מצות פריעה והלל"מ דמל ולא פרע כאלו לא מל ומילה בלא פריעה אינה מצוה ולא דחי שבת וא"כ ל"ש לומר דפריעה דוחה שבת מצד שכבר דחתה מילה הא אדרבה א"נ דפריעה אינה דוחה שבת הא גם מילה לא ידחה ושפיר צריך קרא דביום על מילה שדוחה וממילא פריעה דוחה מצד שכבר דחתה או דהקרא אתי מיד על פריעה אך לכאורה יש לדחות דהרי מילה ממנ"פ דחי או מטעם דהוי עשה שלפני הדיבור או משום דנימא דהיום לאחר הדיבור א"ז מצוה כלל וא"כ לא הוי תיקון והוי מקלקל בחבורה ושוב אין כאן מלאכה ודוחה שבת וכיון דמילה ממנ"פ דחי שוב ל"צ קרא על פריעה כיון דכבר דחתה מילה אך ז"ד א"נ מקלקל בחבורה פטור משא"כ למ"ד מקלקל בחבורה חייב א"נ דפריעה אינה דוחה גם מילה לא ידחה ול"ש בזה שכבר דחתה ושוב צריך קרא משום פריעה וא"כ א"ש דהירושלמי הוא ר"י ור"י ס"ל כל המקלקלין פטורין אף בחובל ומבעיר וא"כ במילה החיוב משום דהוי תיקון וא"כ במילה ל"צ קרא דדוחה שבת כיון דהוי עשה דלפני הדיבור ואי משום פריעה ז"א כיון דלענין פריעה אמרינן שכבר דחתה מילה וע"כ דצריך קרא מצד דיש עוד מלאכה דמכה בפטיש וז"ד א"נ דהחיוב על האב אבל גמ' דילן י"ל דאזלה לר"ש דמקלקל בחבורה חייב ואם כן צריך קרא משום פריעה ואין הוכחה מקרא דביום דמילה מצותה על האב ולכן צריך להביא מקרא דאברהם אבינו ע"ה. איברא דזה טעות דהרי למ"ד מקלקל בחבורה פטור בודאי לא שייך על פריעה דידחה שבת מצד שכבר דחתה מילה דהרי לפי האמת דמל ולא פרע כאלו לא מל א"כ במילה הוי מקלקל וא"כ מילה ל"ד כלל ועיקר התיקון ע"י הפריעה ומנ"ל דדחי שבת אך באמת כ"ז אינו שכ"כ השאג"א דאפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור מ"מ