כלי חמדה ויקרא ח

הגאה"ק רבן של ישראל מגור זצוקלל"ה ובארתי עליו דברי התו"כ הנ"ל לזאת העתקתי הדברים כאן שיהי' לזכרון. והשי"ת ישמחנו וישלח לנו משיח צדקנו בב"א]

ב) (א'-ב') אדם כי יקריב. וברש"י ז"ל אדם למה נאמר מה אדה"ר לא הקריב מן הגזל שהכל הי' שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל עכ"ל. אעתיק בזה מ"ש בתשו' לחכם אחד ויבואר בזה איזהו הערות בענינים אלו וז"ל. יקרתך השגתי וראיתי שכתבת לתרץ קושית המפורשים בהא דמקשינן בגמרא ב"ק (דף ס"ו ע"ב) קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא וכו'. וקשה לפי"ד היראים דנהי דגזל עכו"ם מותר אמנם לכם ל"ה א"כ י"ל דקרבנו ממעט גזל עכו"ם דאע"ג דמותר מ"מ אינו בכלל קרבנו. וכתבת שמזה מוכח כמו"ש הגאון חת"ס ז"ל חלק או"ח סי' ק"פ דקרבנו אינו דומה ללכם וא"צ שיהי' של ממש רק אם אין רשות אחרים מעכב עליו שוב כשר לקרבן ומה"ט גם קרבן של איסה"נ כשר להקרבה ולכן ה"ה גזל עכו"ם א"נ דמותר הוי בכלל קרבנו. אלו דבריך ונכונים המה עפ"ד החת"ס ז"ל. איברא דבעיקר קושית המפורשים הנ"ל לכאורה עלה בדעתי עפמ"ש רש"י ז"ל ריש ויקרא ד"ה אדם דבא להורות להקיש כל המקריבין קרבן לאדה"ר דמה אדה"ר לא הקריב מן הגזל שהכל הי' שלו ה"ה דאתם לא תקריבו מן הגזל וכיון שכן כיון דילפינן מאדה"ר ממילא מוכרח דגזל עכו"ם ג"כ אסור להקרבה כיון דאדה"ר לא גזל מעכו"ם ג"כ דהי' שלו לגמרי וא"כ ממילא נסתרו דברי החת"ס ג"כ דהרי באדה"ר הי' שלו ממש וכיון דילפינן מאדה"ר הרי צריך שיהי' שלו ולא סגי במה שאין רשות אחר עליו

אמנם לאחר העיון נלענ"ד דשתי תשובות בדבר. א' דהנה לכאו' קשה למה לי קרא דקרבנו למעט גזול הא כבר נשמע מקרא דאדם כנ"ל. וע"כ צ"ל דמאדם לא נשמע אלא שאסור להקריב מן הגזל אבל שהקרבן נפסל עיד"ז זה לא נשמע מקרא דאדם די"ל דאע"ג דיש איסור שלא להקריב גזל מ"מ בעבר והקריב כשר. ל"מ א"נ דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני בוודאי י"ל כן רק אפי' א"נ דאעל"מ מ"מ י"ל דבקדשים שאני דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב א"כ מאדם לחודא לא הוי ידעינן דהקרבן פסול לכן צריך קרא דקרבנו דגזול פסול ובזה שוב י"ל דאינו פסול אלא מה שהוא גזול ורשות אחר מעכב עליו משא"כ מה שאינו שלו אע"ג דלכתחילה אסור להקריבו מ"מ אינו מיפסל בדיעבד וצדקו דברי החת"ס ז"ל בפירוש דברי התוס' די"ל בעיר הנדחת דעבר והקריב הקרבן כשר וממילא גם דבריך נכונים דהוא הדין גזל עכו"ם בדיעבד הקרבן כשר דהוא בכלל קרבנו ומצד הלימוד דאדם אינו נפסל בדיעבד. ב'. אמנם בלא זה כבר כתבתי בספרי חמדת ישראל דיני ב"נ אות ב' דפירוש רש"י ז"ל דאדה"ר לא הקריב מן הגזל שהכל הי' שלו אין הפירוש דהי' של אדה"ר דהרי לאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה רק ירק עשב וכתבו הראשונים דעדיין הי' של גבוה. רק דהפירוש הוא דהכל הי' שלו היינו של הקב"ה ומכח זה אינו נקרא אינו שלו כיון דאין רשות אחרים מעכב עליו והוכרחנו מזה כדברי החתם סופר עיין שם ואם כן דבריך נכונים מאוד

הן אמת דעיקר דברינו שם במ"ש להכריח מזה כדברי החת"ס יש לדחות דזה אמת דמה שאינו שלו מצד דהוא של גבוה בוודאי ל"ש לומר לענין זה שלא יוכל להקדישו לגבוה כיון דכל מה שיש לו בו הרי נותן לגבוה ומה שאין לו בו ה"ה של גבוה וכ"כ המפורשים מה"ט דהנגזל יכול להקנות לגזלן אע"ג דאינו ברשותו כיון דהוא ברשות הגזלן הוא יכול ליתן לו מה שיש לו דהיינו את השלו וה"ה אדה"ר הי' יכול להקריב בע"ח מה"ט כיון דזה דהי' אינו שלו הי'