כלי חמדה ויקרא עט

מצאה מקום להתגייר מיד גיירה א"ע ולא שהתה כלל אחר הקבלה עד הגירות וז"נ לענ"ד. הארכנו קצת ויצאתי חו"ל לעניני מפני שיודע אני שאתה משתוקק לדברינו אמרתי לרשום לך מה שהרהרתי בימים האלה

ונשיב לענין מה שכתבת לת' דברי הירושלמי דיליף חיובא דאב מקרא דביום השמיני ימול בשר ערלתו כבר תראה מדברינו שאין בו כדי ישוב דאפי' א"נ דאין החיוב דוקא על האב ג"כ מותר למול ספק בחול ואין כאן איסור חבלה וזה מוכרח לפי האמת באפי' דליתא לאב מלין את הספיקות בחול וע"כ דליכא בזה איסור חבלה וכמו שכתבנו למעלה. ומה שנוגע לד' הירושלמי הנה הא דלא יליף הירושלמי מקרא דוימל אברהם כמו דילפינן בתלמודא דידן י"ל על פי מה שכתב האור זרוע ריש ה' מילה סי' צ"ו בשם רבינו ברוך בהפירוש דלדורות מנ"ל דכאשר צוה אברהם נוהג לדורות דתני דבי ר"י כל מקום שנאמר צו כו' ופליגי רבנן בהך מילתא בריש ספרי וכו' וכתב על זה האור זרוע והייתי מגמגם לפירושו א"כ למאן דלית לי' דצוואה לדורות מנ"ל דמילה נוהגת לדורות וכו' אמנם נראה דהירושלמי ס"ל באמת דכאשר צוה אותו א"ר לדורות לכן יליף דהציווי לדורות על האב הוא מקרא דביום השמיני ימול בשר ערלתו שו"ר שקדמני בזה בס' כורת הברית בר"ה מילה עיי"ש ויש להמתיק הדברים ביותר די"ל דא"ר לדורות מלשעה דלא הי' מחויב במילה יותר כא"מ אברהם וזרעו וא"כ לא הי' שייך החיוב על הב"ד והוכרחה התוה"ק להטיל החיוב על האב אבל לדורות דנתחייבו ישראל במילה א"כ י"ל כיון דהחיוב על הב"ד שוב ליכא על אב חיוב מיוחד לכן הביא מקרא דביום השמיני דבזה מוכרח דיש חיוב מיוחד על האב למולו אך לכאורה צ"ע מנ"ל מקרא זה דיש חיוב על האב למולו דילמא באמת ליכא חיוב אלא על הב"ד

אמנם בני היקר הב' המופלג ושנון כמר ישראל נתן שיחי' אמר לת' בטו"ט עפ"מ דוהה השעה"מ למ"ד מילה בנכרי כשירה אמאי מילה דוחה שבת הא אפשר בנכרי ותי' בטעה"מ כיון דהמצוה על האב א"כ לא נוכל למול ע"י נכרי דיתבטל מצות האב אך ז"ד א"נ דמצוה ביחוד על האב למולו משא"כ א"נ דהיא רק מצות ב"ד א"כ הר"ז דומה לשריפת בת כהן שכתב הרשב"א בת' שנ"ז דנוכל לקיים המצוה דמיתת ב"ד ע"י נכרי א"כ ה"ה הכא יש לקיים המצוה ע"י נכרי וא"כ א"ש ראיית הירושלמי דמדכתבה רחמנא ביום השמיני ימול וקשה למה לי ביום וע"כ דביום ואפי' בשבת וקשה אמאי ידחה באמת שבת הא אפשר ע"י נכרי וע"כ דמצוה על האב וא"כ שפיר ילפינן מקרא דביום השמיני דהחיוב על האב למולו ועי' במקנה קידושין על התוס' בד"ה אותו ולא אותה שכ' ע"ד התב"ש שכ' להשיג על הש"ך דס"ל דהחיוב מצוה על האב מהא דמבואר בשבת (דף קל"ג) ואי איכא אחר ליעבד אחר וכתב המקנה דהרי כל החיוב שעל האב הוא מקרא דאברהם וזה הוי עשה דלפני הדיבור וא"ד ל"ת דלאחר הדיבור לפי"ד הירושלמי מובא בתוס' בענין מצה דחדש עי"ש ואשתמיט לי' דהירושלמי לשיטתו באמת יליף דהחיוב על האב מקרא דביום השמיני וי"ל דהוא מה"ט דאל"ה לא הי' דוחה ל"ת וי"ל דגמ' דילן לשיטתם דעשה דלפני הדיבור אלים לכן ילפינן מקרא דאברהם. אלו דברי בני שיחי' ויפה אמר

ב) אמנם בחידושינו כתבנו בזה לת' ד' הירושלמי באופן אחר ואעתיק הד' כמו שהם כתובים שם בירושלמי יליף החיוב דעל האב למול את הבן מדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכ"כ הר"מ ז"ל במנין המצות שבראש ספרו משנה תורה למול את הבן שנאמר ביום השמיני ימול וגו' ותמהו המפרשים איך נשמע מזה החיוב על האב הא מזה לא נשמע