כלי חמדה ויקרא עח

אם תאמר שהוא ישראל הרי יכול למיתשל על הקדישו שוב אינו מוכרח להיות ישראל והגם דאם תאמר דהוא יכול לחזור ואינו ישראל הרי ל"מ שאלה אצלו על הקדש דבב"נ ל"מ שאלה וא"כ מוכרח להיות ישראל אך עכ"פ לא נוכל להחליט שההכרח עושהו לישראל משום כל העומד דהרי א"נ דמשום כל העומד הוי ישראל נוכל למיתשל ושוב אינו מוכרח להיות ישראל וא"כ אין ללמוד מאבותינו דע"י מילה היו מוכרחים להשאר ביהדות בכל אופן דאל"כ יתחייבו מיתה מצד חובל משא"כ בגר לאחר מתן תורה אמנם ר"א לשיטתו דס"ל אין שאלה בהקדש וא"כ גם בישראל ל"מ שאלה בהקדש ונראה ברור דה"ה בנודר להתגייר ל"מ שאלה והוא ק"ו מנזירות בישראל דל"מ שאלה לב"ש כיון דהוי כהקדש כמבואר במס' נזיר (דף ט' ע"א) א"כ כ"ש עכו"ם הבא להתגייר דרוצה להתקדש בקדושת ישראל בודאי דהוי בכלל כהקדש ואין שאלה בהקדש א"כ יליף ר"א שפיר מאבותינו כיון דגם בגר הבא להתגייר שח"מ אם יחזור מצד בל יחל כיון דמוכרח להיות ישראל בהחלט וא"ל דאם נימא שהוא ישראל הרי אינו מוכרח להיות ישראל מצד דיכול למיתשל ז"א דגם אם הוא ישראל לא יכול למיתשל ע"ז משום דאין שאלה בהקדש אמנם ר"י דסובר דיש שאלה בהקדש א"כ א"ש דאין ללמוד מאבותינו שהי' מהני מילה גרידא לאכילת הפסח משום דלאחר המילה היו מוכרחין לטבילה והוי בגדר כל העומד משא"כ גר לאחר מתן תורה אף לאחר מילה אע"ג שנימא דמוכרח להיות יהודי מצד נדרו מ"מ לא נוכל להחליט שהוא ישראל מטעם זה דא"כ מהני שאלה ושוב אינו מוכרח להיות ישראל ואין להקשות ע"ז דא"כ לר"א גם בלא מילה יהי' גר ז"א כיון דמילה נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות וזה הוא הברית שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו להיותו עיד"ז תחילה לגרים פשיטא דבלא זה אע"ג שנדר להיות ישראל וחייב לקיים נדרו אבל בלא אות ברית קודש אינו נעשה ישראל אמנם לאחר שמל א"ע ונכנס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה ס"ל לר"א כיון דמוכרח להשאר ביהדתו משום הקבלה שקיבל עליו שוב אין הטבילה מעכבת בו להיותו ישראל מצד כל העומד אע"ג בגם הטבילה מוכרחת וע"ז מביא ראי' מאבותינו שמלו ולא טבלו והוכשרו לאכול הפסח אע"ג שלא טבלו אלא אח"כ ועי' היטב בסוגי' שם ובתוס' ובתוס' ישנים תראה שיש מקום לומר כן דר"א ור"י לא נחלקו בזה דצריך מילה וטבילה אלא אם נקרא גר גם קודם טבילה ג"כ והיינו לענין אכילת פסח וכיו"ב וי"ל דהוא מטעם כל העומד וכמו דבטבל ולא מל דהוי גר דפשיטא שחייב למול א"ע עכ"פ מכח חיוב מצות מילה דישראל ה"ה לר"א במל ולא טבל י"ל גם כן דמחויב בטבילה ומה שיש לעיין בזה מסוגי' שם שנראה להיפך כתבנו באריכות בחידושינו ביבמות שם ואין כאן מקומו

ובעיקר הסברא שכתבנו דב"נ המקבל על עצמו להתגייר אין יכול לחזור בו כמו כל הקדש שמקדיש ב"נ דחייב לקיים הקדישו י"ל בזה מה שתמוה לכאורה הא דמבואר ביבמות (דף מ"ח ע"ב) תניא ר' חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזה"ז מעונין ויסורים באין עליהן וכו' אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה וכו' ולכאורה צ"ע וכי היכי מצאנו חיוב על ב"נ שיתגייר שנאמר דיש לו עונש על ששהה להכנס תחת כנפי השכינה ועי' בחי' ליבמות שם מ"ש בזה אמנם להנ"ל י"ל דהפירוש הוא מפני שמקבלת הגירות עד שנתגייר בפועל שוהה זמן רב וזה עון בידו דמיד כשקיבל ע"ע להתגייר ה"ה חייב להתגייר מכח הנדר וההקדש שקיבל על עצמו ובכל שעה ושעה עובר בבל תאחר ובזה מובן דברי הגמ' ברית אשר באת דהיינו שמיהרת ולא איחרת ועיי"ש בתוס' ולהנ"ל הפירוש דמיד שקבלה עלי' כאשר