כלי חמדה ויקרא עז

יתחייבו למול א"ע כשיגדלו ועי' בחי' הר"ן ז"ל שם ולהנ"ל י"ל דאם לא יהי' החיוב על הבן למול א"ע כשיגדל ל"ש לחייב האב במילת בנו מצד דחובל בבנו ומכח עשה דידי' ל"ש לחבול בבנו בפרט בב"נ דחייב על חובל מיתה ול"ש בזה עדל"ת בגזל וא"כ מוכרח דס"ל לגמ' דגם בני קטורה בעצמם היו חייבין במילה ועי' בזה בס' חמדת ישראל דיני ב"נ אות נ"ו מ"ש בד' רש"י ז"ל ור"ן ז"ל. וזה מקרוב הרהרתי בהא דפליגי ר"א ור"י ביבמות (ד' מ"ו) אי גר שמל ולא טבל הוי גר דר"א ס"ל דהוי גר ויליף לה מאבות שמלו ולא טבלו ור"י ס"ל דלא הוי גר דבאבות נמי טבילה הוי מדכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה עיי"ש היטב הסוגי' ובתוס'. ובתוס' ישנים בשם רבינו נתנאל. ולכאורה צ"ע הא אכתי ראיות ר"א קיימת מאבותינו שמלו ולא טבלו עד לאחר הפסח ואעפ"כ אכלו הפסח קודם טבילה וא"כ מבואר דמילה גרידא מהני לעשותו גר ועי' היטב בתוס' ישנים שם סוד"ה ור"י טבילה באימהות מנ"ל שהרגישו בזה עי"ש מה שתירצו בזה

אמנם לענ"ד י"ל בזה דרך פלפול דר"א ור"י לשי' ונאמר דבזה בודאי מודה ר"א דגר צריך לטבול ג"כ אך דס"ל דכיון שמל וקיבל א"ע למול לשם יהדות שוב נעשה ישראל במילה גרידא שוב יש עליו חיוב לטבול אח"כ ויליף לה מאבותינו שמלו ולא טבלו ואעפ"כ היו כשרים לאכילת הפסח וע"כ כיון דע"י המילה הי' עליו חיוב לטבול שוב אמרינן כל העומד לאו כמחו"מ דמי ולכן במילה גרידא ג"כ מותר לאכול את הפסח אמנם באמת יש לומר לכאורה חילוק נכון בין אבותינו קודם מתן תורה ובין גר הבא להתגייר ממתן תורה ואילך לפמ"ש בספרי חמדת ישראל בסוף הקונטרס לדיני ב"נ דאע"ג קודם מתן תורה הי' ב"נ חייב אם חובל בעצמו מיתה מ"מ לאחר מתן תורה כיון דנאמרית ולא נשנית אין הב"נ חייב בחובל בעצמו ועיי"ש שכתבנו להכריח הדברים מדברי הר"מ ז"ל שס"ל דב"נ יכול למול א"ע לשם מצות מילה כמו שיכול לעשות כל המצות בתורת א"מ ועושה אמנם קודם מתן תורה א"א הי' למול א"ע אם לא לשם מצות יהדות כיון דנתחייב מיתה מצד חובל ומעתה יש לדחות ראיית ר"א מאבותינו דאע"ג שלא טבלו היו מותרין לאכול הפסח די"ל כיון דמלו הרי היו מוכרחין לטבול לשם יהדות ג"כ דאל"כ יתחייבו מיתה משום חבלה וכיון שכן אמרינן כל העומד שוב הו"ל כאלו טבלו ומותרין לאכול הפסח קודם טבילה וא"כ איך יליף מזה ר"א בגר שמל ולא טבל הוי גר דהא לאחר מתן תורה אין ב"נ חייב מיתה על חבלת עצמו ויכול למול א"ע אף שלא לשם יהדות א"כ המילה בעצמה אינה מכריחה אותו להיות ישראל א"כ שפיר י"ל דאינו גר במילה גרידא וזו הערה מושכלת

אמנם נראה להעיר בדבר חדש מאוד לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ט דנזיר ה"א דב"נ מצווה על בל יחל ובב"נ אזהרתו ז"מ נראה דאם עובר חייב ע"ז מיתה א"כ נראה פשוט דב"נ המל את עצמו לשם יהדות חייב להיות יהודי מכח שקיבל עליו להיות יהודי ועובר בבל יחל אם חוזר בו דהרי זה נדר גמור לגבוה שמקדיש את עצמו לשמים כמבואר בגיטין (דף ל"ח ע"ב) בענין מקדיש את עבדו דלהוי עם קדוש קאמר וכיון דב"נ יכול להקדיש לשמי' א"כ נראה דה"ה דאת עצמו יכול להקדיש וא"כ שפיר יליף ר"א מאבותינו דמצאנו שמלו ולא טבלו ואעפ"כ היו מותרין לאכול את הפסח וע"כ דמילה גרידא מכריחו להשאר ביהדות ושוב אין הטבילה מעכבת ואם חוזר בו יתחייב מיתה משום בל יחל שוב המילה גרידא מהני להיותו ישראל ואע"ג דעדיין מחוסר טבילה יהי' מותר לאכול בפסח אך הרי יש לדחות כיון דקיי"ל דנשאלין על הנדרים א"כ אף א"נ דב"נ אין לו היתר חכם מ"מ איך תוכל להחליט שהוא ישראל מכח הקדישו דהרי