כלי חמדה ויקרא עד

והר"מ ז"ל סובר דל"מ הכשר כ"א ברצון הבעלים ה"ד בנפלו מעצמם אבל אם אחר נותן עליהם מים דהוי מעשה אז שפיר יכול להכשיר ול"צ רצון הבעלים וראי' לזה מד' התבו"ש ביו"ד ס"ה שכ' דהא דקיי"ל דע"י מעשה אדם אוסר דבר שא"ש ל"ד באיסורין הדין כן דבכל מקום כן הוא ואפי' בהקדש דקיי"ל א"א מקדיש דבר שא"ש מ"מ ע"י מעשה חל ההקדש לחומרא עכ"פ עיי"ש שביאר כן וא"כ נראה ברור דה"ה בהכשר ע"י מעשה יכול להכשיר דבר של חבירו ונסתרו ד' הקצוה"ח דשפיר משכח"ל הכשר. שבתי וראיתי בת' חת"ס חיו"ד סי' ל"ט הסכים ג"כ לד' הקצוה"ח אך שכתב להעיר דלפי"ז באתרוג של מע"ש למ"ד משום היתר אכילה א"כ יוצא באתרוג של מע"ש א"כ לר' מאיר יהי' קיל מדרבנן למ"ד מפני שמכשירו בסוכה (דף ל"ה ע"ב) דל"מ דס"ל מע"ש מ"ג א"כ ל"ש מפני שמכשירו כיון דא"ל בעלים אמנם לרבנן דס"ל מע"ש ממון הדיוט אסור לכתחילה מפני שמכשירו אד"ק ואני תמה הפלא ופלא שלא הרגיש שמכאן ג"כ סתירה קיימת לד' הקצוה"ח ז"ל דהרי מבואר בר"מ ז"ל פ"ח מה' לולב ה"ב דמשום הכי פסול אתרוג של מע"ש מפני שמכשירו והרי הר"מ ז"ל פסק דמע"ש ממון גבוה הוא א"כ הא לא משכחת בי' הכשר כלל והכא ל"ש לומר דכוונת הר"מ ז"ל על מים טמאים דהכשר וטומאה באין כאחת דא"כ הי' לו לומר שמא יטמא אותו כיון דלא משכחת הכשר בלא טומאה וע"כ שהר"מ ז"ל סובר דהיכא דליכא בעלים ל"צ רצון בעלים כלל כנ"ל. הן אמת כי לענ"ד נראה ברור דאפי' למ"ד מע"ש מ"ג מ"מ מהני הכשר דבעלים וכמו דלענין לכם אמרינן כיון דיש לו היתר אכילה מיקרא לכם ה"נ הם מיקרי בעלים ומהני הכשר שלהם כיון דהם יש להם זכות בו שיכולין לאכלו ועכ"פ כשותפין המה וכמ"ש המר"י קורקס מובא בכ"מ פ"ו מביכורים לענין חלה דמיקרא עריסותיכם מה"ט עיי"ש ועי' בת' בית אפרים ח' או"ח סי' ל"ו בד"ה וע"ד הקושי' השנית שכ' להדי' כן דהוי עכ"פ כשותפין ומשום הכי בחלות תודה עוברין בב"י עיי"ש שהאריך וא"כ נראה ברור דה"ה הכא לענין הכשר ג"כ יש להם דין בעלים אפי' א"נ כהקצוה"ח ואין מכאן סתירה לדבריו וכן הסכים אתי בזה כבוד יד"נ הגאון מו"ה אבגדור יהודא נ"י מק"ק במכתבו אלי אבל מה אעשה והקצוה"ח בעצמו לא ס"ל הכי דלדברינו דקק"ל לאחר שחיטה וזריקה אע"ג דאז משלחן גבוה קזכי לכ"ע ואינו ממון בעלים מ"מ יהי' מהני הכשר דבעלים כיון דיש להם זכות באכילה כמו במע"ש והקצוה"ח ז"ל כתב להיפך שכתב לתרץ מה שקשה לו דלמה להגמ' לומר דוקא כשהעבירה בנהר ת"ל דמדיחין אותו ומבשלין אותו וא"כ איכא הכשר מים וכמו שפירש רש"י באמת בפסחים (ד' כ') דמשו"ה אקרא לא קשי' ותי' דאז שוב ל"מ ההכשר כיון דאחר ד' עבודות תו לאו ממון בעלים הוא ולכן צ"ל דוקא העבירה בנהר ולפ"ד נסתר זה דלאחר ד' העבודות כיון דיש להם היתר אכילה בו א"כ מה בכך דהוא של גבוה מ"מ הם מיקרי בעלים לענין הכשר וכנ"ל ולשיטתו ז"ל הסתירה מד' הר"מ ז"ל פ"ח מלולב היא סתירה קיימת ועי' בזה כי הדברים ברורים לענ"ד

עוד יש להעיר בד' הקצוה"ח שכ' דל"מ הכשר כ"א בקק"ל למ"ד מ"ב הן לפ"מ דמבואר ברמב"ם ז"ל פי"ב מטו"א ה"ב דמקשה שתחילתו לרצון אע"ג דא"ס לרצון מ"מ מכשיר ועי' בראב"ד שם דאם נתלש רק מהקרקע ברצון אע"ג דהנפילה על האוכל לא הי' ברצון שוב מהני ומכשיר ועי' בכ"מ שם מבואר שגם הר"מ ז"ל מודה בזה להראב"ד וא"כ משכחת בכל הקדשים הכשר עי"ד שנתלש מים לכלי ברצון הבעלים ואח"כ המים זה נפל על בשר קדשים דבכה"ג כיון דהי' מתחילתו לרצון שוב ל"ב רצון הבעלים וא"כ שפיר נתכשר ונסתרו ד' הקצוה"ח לגמרי. הן אמת שלולי