כלי חמדה ויקרא עב

כתיב בי' אכילה א"כ ל"ב שיעור כלל וא"כ אין נפ"מ בין ח"ש לשיעור שלם והדק"ל איך הוכשרו וע"כ צ"ל כסברא הנ"ל כיון דא"ל בעלים ל"צ בעלים כלל א"כ י"ל דה"ה בקדשים כיון דל"ל בעלים ל"צ בעלים ונסתר סברת הקצוה"ח ואין לומר דמשכח"ל הכשר בערלה וכה"כ של עכו"ם דמותר לו בהנאה וא"כ יכול העכו"ם להכשירו ושפיר מטמאין טו"א כיון דמשכחת דהוכשרו ז"א דהרי מבואר בירושלמי פ"א דתרומות ה"א דעכו"ם א"ל מחשבה להכשיר ודוקא ישראל יוכל להכשיר ולא עכו"ם וא"כ ע"כ דהוכשרו ע"י ישראל וקשה הא איסה"נ הן וא"ל בעלים וע"כ כדאמרן דהיכא דליכא בעלים כלל ל"צ בעלים. ולפ"ז מוכרחין אנו לומר דאין כוונת הרה"מ דהוי כמו איסור התלי' במחשבה דאמרינן א"א אוסר דשא"ש ה"ה הכא דא"כ אף בדבר שא"ל בעלים ג"כ לא יהי' מצי להכשיר לפ"מ שביארנו במק"א דהעיקר הוא דאף בדבר של הפקר א"י לאסור דבר שא"ש כמו שנראה ממשנה ערוכה פ"ז דכלאים מ"ה לפ"ד התוס' יבמות (דף פ"ג ע"ב) ד"ה א"א אוסר שהוא מטעם א"א אוסר דבר שא"ש אע"ג דפירות שביעית הפקר הוא וכ"נ מד' רש"י ע"ז (דף נ"ד ע"ב) בד"ה ובאו בה פריצים וחללוה עיי"ש ולראי' זו עוררני יד"נ הרב דפה נ"י אך כוונת הרה"מ דמצד קפידא דבעלים נגעה בי' וכל היכא דל"ל קפידא לבעלים ל"ל בה לפ"ז בא"ל בעלים שפיר ל"צ רצון הבעלים ודו"ק בכ"ז

אך חכם אחד מהרבנים המובהקים שיחי' השיב על דברי אלה כי אם אמנם כי בזה נראה שהדין אתו דהיכא דליכא בעלים ל"צ בעלים אך זה יספיק לת' קושיתי מערלה וכה"כ לדעת הפוסקים דאיסה"נ א"ל בעלים אבל א"ז סתירה לד' הקצוה"ח דקדשים שפיר יש להם בעלים דהוא של גבוה והגבוה הוא בעלים או דהגזבר הוא בעלים וא"כ א"ש ד' הקצוה"ח אלו ד' החכם אלי כתוב אחר שראה מ"ש נגד הקצוה"ח. והנה מ"ש החכם הנ"ל די"ל דהגזבר הוא בעלים אתפלא מאוד שבא לחזק ד' הקצוה"ח והנהו סותר דבריו לגמרי דלד' דהגזבר הוא בעלים א"כ מהני נחיתא דגזבר וא"כ למה נקט זבחי שלמים הא י"ל בפשיטות דמיירי דגזבר העבירם בנהר ושוב יכול להיות בכל הקדשים אמנם באמת במחכ"ת זה טעות דלא מיבעי' בקה"ג ודאי דאין הגזבר בעלים דמה ענינו לקדה"ג אך אפי' בקדושת בדה"ב שכ' הג' בעל חת"ס ז"ל ח' חו"מ סי' קס"ה דהגזבר הוא בעלים ומזה הוליד דין מחודש דהא דקי"ל בנגח ואח"כ הקדיש פטור מתשלומין ה"ד בקדה"ג אבל בקדה"ב כיון דהגזבר הוא בעלים הוי כמו נגח ואח"כ מכר דאינו מיפטר לדידן אד"ק. גם בזה כתבתי בחי' לב"ק של"ז להבין ד"ק דהרי ר"י פטר נגח ואח"כ הקדיש ממיתה בשור שנגח את האדם משום דא"ל בעלים והתם ע"כ בקדושת בדה"ב איירי דנוגח פסול להקרבה כמבואר ר"פ כל הזבחים וא"כ מוכרח מזה גם קדושת בדה"ב א"ל בעלים ולכאורה רציתי לדחוק דעכ"פ משכחת שהקדישו קדה"ג דקדושת הגוף חלה עליו כמו ברובע ונרבע ועי' בר"מ ז"ל פ"ג מא"מ ה"י דיש במינו קדוש חלה עליו קדה"ג א"כ נראה דה"ה נוגח א"כ שוב אין הגזבר בעלים וחייבין אנחנו למשכוני נפשין אדרב הג' בעל חת"ס ז"ל

אמנם בשטמ"ק לב"ק (דף מ"ה ע"א) ד"ה הקדישו מוקדש כתב להדי' בשם המאירי דאין חל קדה"ג בנוגח כיון דהרג את האדם וא"כ מבואר מזה דגם קדושת בה"ב א"ל בעלים ואין הגזבר חשיב בעלים. שו"ר דיש בזה מחלוקת בירושלמי פ"ה דמעשרות ה"ג בין ריו"ח ור"ל עיי"ש בירושלמי קושית ריו"ח לר"ל [לפי גירסת הפנ"מ וכן העיקר דבלא זה אין מובן לד' הירושלמי] דס"ל הממרח כרי' של חבירו שלא מדעתו לא נטבל ממשנה דפאה דעד שלא נגמר וגמרן הגזבר והרי הגזבר כאחר