כלי חמדה ויקרא סט

אלא דרבנן כמו שזכרנו לעיל מ"מ הוא ז"ל אזיל לשיטתו בצל"ח שם דנראה דעת הר"מ ז"ל דאם נטמא העו"ל בשעה שנתנם בכ"ש דקדושתן וטומאתן באין כאחת טמאין מה"ת ועושין גם ראשון ושני וא"כ שפיר משכח"ל שלישי דאורייתא ע"י עו"ל לכן לא כ' ראי' זו כנ"ל ברור בכוונת הצל"ח אך לענ"ד זה אינו מספיק ואכתי יש להכריח מד' הר"מ ז"ל דט"מ לטמא קדשים מה"ת דאל"כ יקשה לן סיום דבריו שם שכ' ולא עוד אלא ששורפין שמן של תרומה שנפסל בטבו"י בנר שנטמא בטמא מת אע"ג דהשמן נעשה ראשון וא"נ דט"מ לטמא קדשים ל"ד א"כ יקשה קושית רבא שם בגמרא (דף י"ד ע"ב) מה הוסיף דאי לאיפסולי גופי' הא פסול וקאי ואי לאטמוי' אחרים מאי אירי' דנקט באה"ט אפי' בראשון ושני משקין נמי תחילה הוי וקושי' זו יקשה על הר"מ ז"ל ג"כ א"ל שנימא דס"ל ט"מ לטמא קדשים מה"ת א"כ שפיר קמ"ל רבותא [דמעתה יהי' מה"ת מטמא קדשים (והא דדייק רבא מר"ח דס"ל ט"מ לט"א דאורייתא דילמא רק קדשים עי' מ"ש בזה בצל"ח וגם אני העני הארכתי בזה בקונטרס שכתבתי בסוגי' דר"ח סה"כ ואכ"מ] ודו"ק היטב בכ"ז

אמנם בכ"ז לא אכחד שיש מקומות בר"מ ז"ל המורין להיפוך שס"ל דאפי' לקדשים טומאת משקין רק מדבריהם. מקום האחד. ממ"ש הר"מ ז"ל פי"ח מה' פסוהמ"ק הי"ב וז"ל אסור לטמא קדשים וכו' והאוכל מקדשים שנטמאו בין באה"ט בין בולה"ט של תורה אבל אם נטמאו בטומאת דבריהם אינו לוקה על אכילתן א"כ נראה להדי' מדבריו הקדושים דמה"ת לא משכחת אלא ראשון ושני מדכ' בין באה"ט בין בולה"ט של תורה וזה סתירה גלוי' ומבוארת לד' הצל"ח אך י"ל דהר"מ ז"ל גם שלישי ורביעי ולד הטומאה קרי לי' וכוונתו הוא בין בולה"ט של תורה היינו בטומאה דאורייתא בין שיהי' שלישי או רביעי יקרא בשם ולד הטומאה וכ"נ להדי מד' הר"מ ז"ל פי"ט ה"ו שהבאנו לעיל שכ' על בשר שנטמא בולה"ט דהוי שלישי ולא כתב ולד ולד וע"כ דכל אלו ולד טומאה קורא אותם רבינו ז"ל. אך באמת נראה עיקר שחסר שם תיבת ולד השני מדכ' הר"מ ז"ל בפשיטות שהרי הוא שלישי עיי"ש ותבין. ועי' בכ"מ שם שזה כוונתו לענ"ד וא"כ א"ר משם וקשה לומר דהר"מ ז"ל בולד הטומאה יכלול כל טומאות דאורייתא וצ"ע לענ"ד. עוד יש לעי' ממ"ש הר"מ ז"ל פט"ו מהל' פרה ה"ז פרה ששתת מי חטאת אע"פ שנשחטה בתוך כ"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למ"נ בזמן שהן שמורין אינן בטילין וכו' והנה בפסחים (דף י"ח ע"א) מקשי' בגמרא אמאי בטלי במעי' לגמרי נהי דטומאה חמורה לא מטמאי טומאה קלה מיהו ניטמאו ותרצינן מה בטלי מטומאה חמורה וכו' ר"א לעולם בטלי במעי' לגמרי משום דהו"ל טומאה סרוח עכ"ד הגמ'. והנה מבואר מד' הגמ' דלמ"ד ט"מ לט"א דרבנן ל"צ לומר תי' ר"א משום דהו"ל משקה סרוח דבלא"ה בטלה לגמרי כיון דמצד מ"ח אינו מטמא לא גזרו רבנן טומאה של משקין אך א"נ דר"י מאוכלין לא הדר בי' וס"ל דט"מ לט"א מה"ת א"כ יקשה אמאי בטלה לגמרי וצ"ל אחת משני אלה או דבאמת לא בטלה לגמרי או משום דהו"ל משקה סרוח ומעתה נראה מבואר מד' הר"מ ז"ל שלא העתיק תי' ר"א דהו"ל משקה סרוח ואעפי"כ פסק דטהורה לגמרי הוא משום דס"ל ט"מ לטמ"א דרבנן ול"צ לתי' ר"א כלל וכ"כ הצל"ח שם או"ק ק"ט עיי"ש וא"נ כד' הצל"ח הנ"ל דבקדשים מודה הר"מ ז"ל דט"מ לט"א מה"ת א"כ אכתי הו"ל לאתויי תי' ר"א דהוי משקה סרוח דנ"מ אם היתה הבהמה קדשים ועי' ברש"י פסחים (דף י"ז ע"ב) בד"ה פרה שכ' של זבח או של חולין הרי דברור לרש"י דיכול להיות בבהמת קדשים וא"כ הו"ל להר"מ ז"ל להעתיק תי' ר"א א"ו דהר"מ ז"ל סובר דאף בקדשים משקין אינן מטמאין אלא מדרבנן וא"כ