כלי חמדה ויקרא סח

מ"ש בדעת הר"מ ז"ל דלהכי נקט פרת קדשים כיון דמשכח"ל הכשר ע"י משקין טמאין הא הר"מ ז"ל ג"כ קאי התם לענין טומאה מה"ת כמו שסיים שם באותה הלכה בד"א להתטמא מה"ת אבל מד"ס חבה"ק מהני ע"ש וכיון דכוונת הר"מ ז"ל שיהי' טמא מה"ת שוב לא משכח"ל ע"י משקין טמאין כיון דהר"מ ז"ל פוסק ט"מ לט"א ל"ד כמבואר בדבריו בפ"ז מה' אה"ט ה"א וא"כ הדר"ל קושיתנו על הר"מ ז"ל דאיך משכחת הכשר בקד"ק לדידי' דבעי רצון הבעלים בהכשר לפ"ד הקצוה"ח הנ"ל

אך יש לקיים הד' עפ"מ שכ' הצל"ח בחי' לסוגי' דר"ח סגה"כ או"ק ס"ט דאע"ג שהר"מ ז"ל סובר דמשקין לט"א אינו מה"ת זהו דוקא בחולין אבל בקדשים מטמאין משקין טמאין מה"ת כיון דהמשקין לטומאת עצמן דאורייתא שוב קרי' בי' והבשר אשר יגע בכל טמא כמו דמקשי' בגמרא שם (דף ט"ז ע"א) לשמואל דס"ל דאף לקדשים מטמאין רק מדרבנן וא"כ שפיר י"ל כד' הקצוה"ח הנ"ל ושמואל לשיטתו דט"מ לט"א אף לקדשים ל"ד מוכרח לומר זבחי שלמים דוקא כנ"ל אבל הר"מ ז"ל להלכה דמשקין טמאין מטמאין קדשים מה"ת שפיר משכח"ל הכשר ע"י משקין טמאין כנ"ל. אך בגוף חידוש דינו של הצל"ח בדעת הר"מ ז"ל דט"מ לטמא קדשים מה"ת אע"ג שהכריח כן מד' הר"מ ז"ל שסותר א"ע בה' אבות הטומאה שבפ"י ה"ט כתב דשלישי ורביעי ל"מ אלא מדבריהם ובפי"א ה"ג שם כתב בהדי' דשלישי ורביעי בקודש הוא מה"ת ומזה הוציא הג' ז"ל שכן דעת הר"מ ז"ל עיי"ש בד' היקרים בכ"ז לענ"ד לא נוכל להחליט שכן דעת הר"מ ז"ל

והנה לכאורה יש להביא ראי' לד' הג' ז"ל בכוונת הר"מ ז"ל וממקומו הוא מוכרע ממ"ש הר"מ ז"ל פי"ט מה' פסוהמ"ק ה"ו שכ' בזה"ל ומימיהם ש"כ לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא באה"ט שהרי הוא ראשון לטומאה עם הבשר שנטמא בולד הטומאה שהרי הוא שלישי אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו וכו' ולא עוד אלא אפילו שמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי מותר להדליקו בנר של מתכות שנגע בה טמא מת וכו' אע"פ שזה השמן נעשה ראשון כשנגע בנר וכו' א"כ מבואר מד"ק דס"ל ג"כ דדינא דר"ע יותר רבותא מד' ר"ח סגה"כ וקשה מאוד כיון דס"ל אין אוכל מטמ"א מה"ת א"כ הבשר הזה שנטמא בשני אם הי' אוכל הבשר אינו טמא אלא מדרבנן ואם הי' משקין ג"כ אינו טמא אלא מדרבנן כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דטומאת משקין לט"א ל"ד וא"כ קמ"ל ר"ח דמותר לעשות אפי' מטומאה שלישי דרבנן שני דרבנן ור"ע קמ"ל שמותר לעשות מפסול דאורייתא טמא דאורייתא ומה זה הוסיף ר"ע אדרבה ר"ח מוסיף הוא וכן הקשה הירושלמי בסוגי' דר"ח סגה"כ מובא בתוס' פסחים (דף י"ד ע"ב) בד"ה התם פסול וטמא עיי"ש וא"ל דהר"מ ז"ל ס"ל כתי' הירושלמי דר"ע איירי בבה"פ דרבנן וס"ל דאפי' פסול דרבנן מותר לעשות טמא דהרי לפי"ז הי' צריך לפסוק עכ"פ כר"מ במשנה שם דמותר לשרוף הטהורה עם הטמאה בפסח דאפי' א"נ דסובר הר"מ ז"ל דמר"ח לא נשמע לאיסור דרבנן דאיסור מטומאה לא ילפינן עכ"פ מר"ע נשמע להדיא דאסור הוי עכ"פ כמו פסול והרי הר"מ ז"ל פסק להדי' בה' חו"מ שאסור לשרוף התרומה טהורה עם הטמאה בפסח וע"כ צ"ל כד' הצל"ח דהר"מ ז"ל סובר דמשקין מטמאין קדשים מה"ת א"כ שפיר משכח"ל בד' ר"ח שלישי דאורייתא ע"י משקין וא"ש הכל

ולכאורה צ"ע על הגאון בעל צל"ח ז"ל שלא הביא ראי' זו שהיא לכאורה ראי' נצחת. ונראה שטעמו של הגז"ל דמזה אין ראי' דשפיר י"ל דמשקין לעולם אין מטמאין אלא מדרבנן והא דנראה מד' הר"מ ז"ל כאן דר"ח מיירי בשלישי דאורייתא היינו ע"י עו"ל ואע"ג דמד' הר"מ ז"ל הנ"ל מבואר דחבה"ק אינו