כלי חמדה ויקרא סז

את האמור אתי בזה ותמצא תשובה על דבריך

בקצוה"ח סי' ת"ו כ' לפרש ד' הגמ' פסחים (דף כ' ע"א) והבשר טמא האי בשר דאיתכשר במאי וכו' ואלא דאיתכשר בחבה"ק אימור דמהני לי' חבה"ק לאיפסלי גופי' וכו' אמר ר"י אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי'. והתמי' נגלה לעין כל דמ"ש זבחי שלמים דנקט וכתב רש"י ז"ל לפרש משום דהעור והבשר לבעלים מעבירים אותה בנהר קודם שחיטה שתהי' נוחה להפשיט. אמנם הוא ז"ל כתב דמזה ראי' כד' הר"מ ז"ל בפ' י"ב מטו"א דהכשר ל"מ כ"א ברצון הבעלים וא"כ ל"מ הכשר אלא בקק"ל ואליבא דריה"ג דקיי"ל כוותי' דס"ל קק"ל ממון בעלים הוא ושפיר משכח"ל הכשר וא"כ בדקדוק נקטה הגמ' זבחי שלמים להורות זה דרק קק"ל משכח"ל הכשר כדעת הר"מ ז"ל אלו תו"ד

והנה לכאורה יש לתמוה מאוד על הג' ז"ל שלא שת לבו לעיין ברמב"ם פ"י מה' טו"א ה' י"ז שכ' וז"ל פרת קדשים שהעבירה בנהר וכו' שנראה בעליל שבא לשנות לשון הגמרא שלא כדרכו תמיד כדי לשלול שלא נימא דזבחי שלמים דוקא הן וזה סתירה גלוי' לד' הקצוה"ח שבא לאתויי מד' הגמרא ראי' להרמב"ם ז"ל והרי הכ"מ ז"ל גילה דעתו בהדי' להיפוך דזבחי שלמים ל"ד. והנה לכאורה עלי בדעתי לקיים ד' הקצוה"ח בפירושו בגמ' ואעפי"כ ד' הר"מ ז"ל נכונים דהנה לכאורה י"ל לפ"מ שפסק הר"מ ז"ל בפ"ב שם הי"ג דמשקין טמאין שנפלו על האוכל ל"צ הכשר בעלים כיון דהכשר וטומאה באין כאחת והוא ממשנה ערוכה דריש מכשירין א"כ בלא"ה משכח"ל הכשר אפי' בקדשי קדשים ע"י משקין טמאין אך הנה התוס' בד"ה ובשעת שחיטה כתבו דלכן נקיט שמואל העבירה בנהר משום דסובר דתלושין אינן מכשירין כיון דדריש יטמא לטומאת עצמן עיי"ש וא"כ שפיר מוכרח שמואל לומר זבחי שלמים דוקא דליכא למימר קד"ק דאיך הוכשרו דל"ל ע"י משקין טמאין כיון דע"כ צריך שיוכשרו במחוברין ומחוברין ל"מ טמאין כמבואר בתורה אך מעיין בור ומקוה מים טהורין דמחוברין אינן מקבלים טומאה ומעתה י"ל דז"ד שמואל לשיטתו דסובר דתלושין אינן מכשירין משא"כ הר"מ ז"ל דפסק דתלושין מכשירין וא"כ משכחת הכשר ע"י משקין טמאין כנ"ל דל"ב רצון בעלים ושפיר כתב פרת קדשים סתמא [ואע"ג דהר"מ ז"ל נקט והעבירה בנהר וזה הוא כנראה מחוברין וא"כ לא משכחת שיהי' טמא אינו מוכרח די"ל דהי' נהר ע"י שאיבה ששפכו לשם מים הרבה עד שנעשה נהר וזה דינו כתלושין וצ"ע בזה וחובה עלינו למשכוני נפשין אדרב בעל קצוה"ח ז"ל]

ועפי"ז י"ל דגם רש"י ז"ל מודה להר"מ ז"ל דהכשר ל"מ כ"א ברצון הבעלים אך רש"י לשיטתו דחולק עם התוס' וכ' להדיא בד"ה ועדיין משקה טופח עלי' דגם תלושין יכולין להכשיר לשמואל וא"כ לא מצי למימר דלהכי נקיט זבחי שלמים משום דל"מ בל"ה דהא משכחת ע"י משקין טמאין ומוכרח רש"י לומר דאורחא דמילתא נקט ודו"ק בכ"ז כי נכון הוא בס"ד. שבתי וראיתי דז"א דהנה זה נלפענ"ד ברור דאע"ג דהר"מ ז"ל מודה דהכשר ע"י משקין טמאין ל"ב רצון הבעלים כיון דהכשר וטומאה באין כאחת מ"מ א"נ ט"מ לטו"א דרבנן אינו מכשיר אלא מדרבנן כיון דמה"ת לא נטמא כלל וא"כ ל"ש לומר דהכשר וטומאה ב"כ וא"כ מה"ת לא הוכשר עוד וא"כ אינו מקבל טומאה מה"ת וא"כ כיון דשמואל סובר לעיל (דף ט"ו ע"א) דט"מ לט"א ל"ד א"כ ל"מ הכשר ע"י משקין טמאין כיון דהכא איירי הגמ' לענין טומאה דאורייתא וא"כ ל"ל דזה טעמא דרש"י ז"ל שפירש דאורחא דמילתא נקיט וע"כ דרש"י פליג על הרמב"ם וס"ל דל"ב רצון הבעלים בהכשר ובזה יש לעי' ג"כ