כלי חמדה ויקרא סה

הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל בפירוש הרמב"ן ז"ל דקשקשים היינו שצד פנים אינן דבוקין ובצדם החיצוני הן דבוקין ויש להם בית מושב ואם דבוקין הן מכל צד בעור הדג זה אינו בגדר קשקשים וזה יראה לעין ג"כ כמו שנראה בחוש וא"כ א"ש בזה פירוש הגמרא דחזי להדי יומא שיש להם קשקשין והיינו שלא היו דבוקין בצד הפנימי שלהן דזה הוי בגדר קשקשים ועפי"ז י"ל ג"כ טעם השמטת הפוסקים דינא דר"א יען דבדיקה זו אינה מסורה לכל אדם להבחין ע"י ראית העין לחודא אם דבוקין הם מכל צד או לא נצרך בדיקה בפועל לראות אם נקלפין כנלענ"ד בזה

ואיידי דאיירי בענין זה ארשום בזה מה שהעירני כבוד ידי"נ הרב הגדול מוהר"מ נ"י מפ"ק במה שנוהגין כל העולם להסיר הקשקשים ביו"ט מהדגים כשעודנו בחיים ולכאורה כיון דקבועי בהדגים והוי כמו שערות וצפרנים א"כ יש בהם חיוב משום עוקר דבר מגידולו וא"כ יהי' תלי' בפלוגתת הרמב"ן ושאר פוסקים בענין מריטת הנוצות במקום שחיטה בעופות אי מותר מחיים כיון דלאחר שחיטה מותר משום או"נ אם מותר למרוט מחיים וא"כ ה"ה הכא כיון דאפשר לאחר מיתת הדג יהי' אסור מחיים. ותמה על שלא דברו מזה הפוסקים. והנה בפשיטות י"ל עפמ"ש הרא"ש ז"ל בבכורות שם להסביר הדבר דאינו דומה מחיים ללאחר שחיטה דלאחר שחיטה כיון דכבר הותרה לאכול וא"א לאוכלה בלא תלישת נוצה מותר לתלוש כמו דמותר לצלותה ולבשלה משא"כ קודם שחיטה הוי כמכשירי או"נ שאפשר לעשותה מאתמול עכ"ל נראה מבואר כיון דאסורה קודם שחיטה אינה בגדר או"נ א"כ זהו דוקא בע"ח שטעונים שחיטה אבל דגים דאין טעונים שחיטה הוי גם מחיים בכלל אוכל וא"כ אין נפ"מ בין מחיים לאח"מ ואין להקשות ע"ז מחולין (דף ע"ה ע"א) פלוגתת ב"ש וב"ה ור"ע בדגים מאימתי מקבלין טו"א ועי"ש במאי דפליגי רש"י ותוס' בענין דאמרינן בגמ' (דף מ"ב) דג מקרטע וא"כ נראה קצת דדגים כשהם חיים לא הוי כלל אוכל אך באמת נראה דאינו ענין זל"ז דאע"ג דלענין טו"א אינו בכלל אוכל כל זמן שהוא חי ושלם היינו משום דכמות שהוא עתה שלם א"ר לאכילה משום בל תשקצו כמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ג ולכן ס"ל לב"ה שאינם מקבלים טומאה אלא משימותו אמנם לענין עוקר דבר מגידולו שפיר אמרינן כיון דיכול לחתוך עתה כמות שהוא חי ולאכלו הוי בכלל אוכל וז"פ

אמנם בלאו כ"ז נלענ"ד עיקר דבדגים מיד שנקחו מהמים פסקו גידולי' ושוב הו"ל כתולש מן המתה לא מיבעי' לפ"ד הירושלמי בצד כוורא חייב משום קוצר משום שמבדילו מחיותו בוודאי כן הוא אך אפי' לפי גמרא דילן דלא מחייב בשולה דגים אלא כשיבש בין סנפיריו היינו משום דש"ס דילן מחייבין אותו משום נ"נ אין החיוב קודם אלא לכשימות אבל מ"מ כיון דהחיוב על הצידה משום נ"נ ע"כ דבזה פסקו גידוליו ומת מעט מעט עכ"פ כיון דפסק כח הצמיחה והגידול מהסנפיר וקשקשת הוי כמו תולש מהמתה. וראי' ברורה לזה דהרי בבהמה קיי"ל דאסור לאכול ממנה בעודה מפרכסת עד שת"נ משום ל"ת על הדם ולדעת הר"מ ז"ל הוא איסור תורה אמנם בדגים מבואר ברמ"א ז"ל דליכא שום איסור לחתוך ממנו ולאכלו כמות שהוא חי וכבר הרגיש בזה בתבואת שור שם וע"כ דדג לאחר שניצוד מהמים חיותו פחות מבהמה ועוף המפרכסין לאחר שחיטה וכ"כ התב"ש שם וא"כ נראה פשוט דמותר להסיר הסנפיר והקשקשת מדגים חיים והוי כ"ש מעופות דמותרין למרוט הנוצות מהם מיד לאחר שחיטה אפי' אם מפרכסת עדיין ולא מצאנו בשום מקום שיהי' אסור למרוט הנוצות עד שתמות העוף לגמרי ופוק חזי מה עמא דבר וא"כ כ"ש בדגים דחיותן אינו כ"כ כמו בעוף לאחר שחיטה דודאי מותר להסיר הסנפיר