כלי חמדה ויקרא סג

איברא דז"א דהרי סתם תורת כהנים הוא ר"י ור"י ס"ל לאיסור הנאה מקרא דאותו א"כ לדידי' לא תאכל אין פירושו הנאה רק דאמרינן מדגלי קרא לכלב תשליכון אותו אמרינן דכל איסורים אסורים בהנאה א"כ אף א"נ דבה"ט אסורה בהנאה מקרא דאותו וזה א"א באדם שהתירה התורה בפירוש הנאת אדם חי מ"מ באכילה יהי' אסור מקרא דלא תאכלו והבן

אמנם אכתי י"ל בזה עפמ"ש הפנ"י שם לדקדק בסוגי' דמקשינן והרי שרצים וסיים בחי' ועופות ודגים וכתב לתרץ דמבהמה טמאה וחי' ועוף טמא לא מצי לאקשויי דכיון דטעונין שחיטה אף בטהורה וא"כ אין איסור אכילה בטמאים אלא לאחר שחיטה דמחיים בלא"ה אסורין משום אמה"ח ומש"ה פשיטא דמחיים מותרין בהנאה דאפי' אמה"ח מותר בהנאה ועיי' עוד בפנ"י שם ע"ד התוס' בד"ה אמר קרא יהי' שכתב כן בפשיטות דבבהמה וחי' ועופות טמאים אינו מתחיל עיקר איסורי' כ"א לאח"מ וא"כ מוכרחין אנו לומר דפירוש התו"כ דיהי' בשר אדם אסור כמו בה"ט קאי על לאח"מ כמו במינים טמאים דמיירי רק לאח"מ וא"כ מוכרח דמת עכו"ם מותר בהנאה דאל"כ קשה הא בלא"ה אסור בהנאה מצד מת

אמנם עיקר דברי הפנ"י ז"ל אין להם ביאור לכאורה במש"כ דעיקר איסור דטמאים מתחיל רק לאח"מ דמחיים בלא"ה אסורים משום אמה"ח לא מיבעי' למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דליכא איסור אמה"ח כלל אך אפילו למ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת מ"מ זה ברור דאיסור אבר אינו קדים לאיסור טומאה ועיין בתוס' חולין (דף צ' ע"א) ד"ה אלמא ובתוס' (שם דף ק"ב) ד"ה כי איצטריך לר"א ובלב ארי' חולין. עכ"פ זה פשוט וברור דאיסור אמה"ח אינו חל קודם איסור טומאה וא"כ אמאי אינו מתחיל איסור טומאה מחיים, הן אמת דקשה טובא לדעת התוס' דס"ל דמחיים מתחיל איסור טומאה ואם נימא דאסור בהנאה אסור בהנאה מחיים א"כ איך אפשר לומר דבה"ט אסורה בהנאה הא כתיב בתורה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו מבואר דבחמור לחודא מותר לחרוש וא"כ מבואר דבהמה טמאה מותרת בהנאה. וכבר הקשה כן רעק"א ז"ל על הא דצריך קרא להתיר אמה"ח בהנאה למ"ד בהמה בחיי' לאיברים עומדת. אך קושיתו ל"ק כ"כ די"ל דא"נ דאמה"ח אסור בהנאה כ"ע מודים דלאו לאיברים עומדת כיון דאין לו שום תועלת אם יחתכה לאיברים וכיון שכן שוב מותרת מחיים בהנאה. אך זה דוקא מצד איסור אמה"ח אבל מצד איסור טמאה קשה טובא כנ"ל כיון דאסורה בהנאה משום בה"ט איך מותר לחרוש בחמור

לכן נלענ"ד בזה דדברי הפנ"י צדקו ולא מטעמו דס"ל דאיסור טמאה אינו מתחיל מחיים דזה אין שום סברא כנ"ל רק דקושית הגמרא אינו מבהמה וחי' ועוף הטמאים כיון דזה מוכרח דמותר בהנאה כמו דנראה מחרישה רק דקושית הגמרא הוא נהי דמוכח דבה"ט מותרת בהנאה דילמא דוקא מינים אלו דיש בהו שחיטה ויש בהו איסור אמה"ח ושרי' בהנאה אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי לכן גם מצד טמאים אינו אסור בהנאה כמו שמוכרח מזה שמותר לחרוש בחמור אמנם שרצים דל"ש בהו איסור אמה"ח דילמא אסורי בהנאה ומעתה כיון שביארנו דקושית הגמרא אינו כלל ממינים טמאים דבזה לא ס"ד דיהיו אסורין בהנאה א"כ נסתרו דברינו דשפיר י"ל דפירוש התו"כ שיהי' בשר אדם אסור מחיים באכילה כמו בה"ט ושפיר צריך זה למעוטי דעל בה"ט לא ס"ד כלל שיהי' אסור בהנאה ודו"ק היטב בכ"ז ובחי' לסוגי' דחזקי' כתבנו בזה באריכות לבאר דברי הפנ"י ז"ל ואכ"מ

ח) (שם ט') את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת וגו'. וברש"י ז"ל סנפירים