כלי חמדה ויקרא סב

הוא איסור אחר ואמרינן מא"מ ושפיר הב"מ מותרין לב"נ וא"כ שפיר הוי מצי למיכתב היתר הנאה כמו בנבילה ומדשינה התורה למיכתב לכלב תשליכון אותו ע"כ להורות דטריפה א"ח. אך זה דוקא למאן דאית לי' מא"מ אבל ר"ל לשיטתו דס"ל ח"ש מותר מה"ת וכתבו התוס' לעיל (דף ל"ג) דמוכרח לדידי' דלית לי' מא"מ ואף ב"מ משחיטה כשירה אסורין לב"נ מצד אמה"ח וא"כ שוב לא הוי מצי התורה למיכתב בטריפה אלא היתר הנאה דלכלב וא"כ שוב לא נשמע מיני' דטריפה א"ח ושפיר צריך קרא דוזאת החי' ומיושב היטב הקושי' הנ"ל ע"ד פילפול

ואין להקשות לפי"ז על הר"מ ז"ל דס"ל בפ"ט מהלכות מלכים דב"נ אסור במפרכסת ולא ס"ל מא"מ א"כ לדידי' הב"מ אסורין לב"נ ויקשה איך יליף מלכלב תשליכון אותו דטריפה א"ח ז"א דכבר כתב הראש יוסף לעיל (דף ל"ג) להכריח שדעת הר"מ ז"ל דלא כר"ל דב"מ הוי משעת שחיטה כמנחא בדיקולא. ולדידי' הב"מ לא הוי אבמה"ח כלל. משא"כ לר"ל דס"ל להדי' דהב"מ הוי אבמה"ח וס"ל דלא אמרי' מא"מ כמו"ש התוס' לא הי' יכול ללמוד מלכלב תשליכון אותו וצריך קרא דוזאת החי' כנ"ל ברור ונכון בס"ד

ז) (י"א-ג') כל מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו וברש"י ז"ל ולא בהמה טמאה וכו' כתב הרמב"ן ז"ל והרב ר"מ אמר שהוא למעט בשר אדם וכו' ושמא חשב זה ממה ששנינו בתו"כ יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהי' בל"ת על אכילתן ת"ל זה לא תאכלו זה בל"ת על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בל"ת על אכילתן וידון הרב מזה שאינו בל"ת אבל הוא בעשה ודרשו מן הכתוב אותה תאכלו ואין הדבר כן וכו' אבל מה שאמרו שאינו בל"ת על אכילתן לומר שלא תמעט ממנו והן מותרין אבל לפי דעתי יהי' זה בבשר מן החי אבל המת נמדו בו גז"ש מעגלה ערופה שאסורה בהנאה עכ"ל. עיין בתשו' הרשב"א ז"ל חלק אלף רנ"ה סי' שס"ה שתמה ע"ז החכם השואל הא י"ל דמיירי במת עכו"ם דאינו אסור בהנאה ועיין ע"ז באריכות במל"מ פי"ד מהלכות אבל שהביא בשם הרמב"ן ז"ל כתובות דמספק"ל ד"ז. ועיין ברמב"ן בתורת האדם ובחידושי הרמב"ן שבת פרק המצניע (דף צ"ד ע"ב) בד"ה שרי ר"נ שהביא בפשיטות דברי הירושלמי דבמת עכו"ם הוי מלאכה הצל"ג משום דמותר בהנאה

ודרך פילפול עלה בדעתי להכריח הדבר דע"כ כוונת התו"כ איירי במת וסד"א דמת אדם יהי' דינו כנבילת בהמה טמאה שיהי' אסור באכילה וצריך זה למעוטי דא"נ דבמת אסור בלא"ה אפי' בהנאה וכל השו"ט בתו"כ דצריך מיעוטא דזה להורות דאין בשר אדם בכלל היינו כשאדם והבה"ט הן מחיים וע"ז אמרינן מיעוטא דזה דאין בשר אדם בכלל לא תאכלו א"כ יקשה הא דמקשינן בסוגי' דחזקי' והרי שרצים דרחמנא אמר שקץ הוא לא יאכל ותנן ציידי חי' ועופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרין למוכרן לעכו"ם וקשה הא מדצריך מיעוטא דזה דאין אדם בכלל בה"ט ע"כ דלא תאכל דטמאה אין פירושו הנאה דא"נ דלא תאכל פירושו הנאה א"כ למה לי זה למעט אדם הא פשיטא דאדם אינו אסור בהנאה א"כ אינו בכלל ל"ת דטמאים ועיי"ש בתוס' ד"ה אמר קרא יהי' נראה מבואר דכל קושית הגמרא מבהמה טמאה וא"כ א"נ דאדם הוא בכלל ע"כ דאינו אסור בהנאה וכיון דצריך מיעוטא דזה הרי מבואר שבהמה טמאה אינה אסורה בהנאה ולמה צריך קרא דיהי' להתיר טמאים בהנאה א"ו דכוונת התו"כ על נבילת אדם ובה"ט דבזה הו"א דמת אדם יהי' אסור באכילה וה"ה א"נ דלא תאכל פירושו הנאה יהי' אסור בהנאה ג"כ וזה נכון דרך פילפול: