כלי חמדה ויקרא ס

במועדו ודרשינן אף בטומאה וצ"ע עכ"ל ואינו מובן כלל. והלא נראה מבואר דלא נשרף חלק הנקרב לגבוה אלא חלק הנאכל לכהנים והחלב והאימורין אה"נ דהקטירו לגבוה כדין כל ק"צ וא"כ מה זה שקשי' להו שהי' לו ליקרב בטומאה ומה ענין הקרבה אצל אכילה. ואדרבה הרי קיי"ל כל קרבן הקרב בטומאה א"נ בטומאה ושפיר נשרף

ודרך פילפול י"ל דכוונתם עפמ"ש המפורשים דהך מ"ד דס"ל מפני הטומאה נשרפה היינו משום דקשי' להו דאי משום אנינות נשרפה הי' צריך להיות עיבור צורה כיון דאין פסולו בעצם הקרבן אלא מפני שאין לו אוכלין צריך ע"צ. ועיין בזי"ר לרבינו המג"א ז"ל בזה. ומעתה י"ל דקושית התוס' הוא דאפי' למ"ד מפני טומאה נשרפה ג"כ קשה כנ"ל דהנה באמת יש להקשות כיון דקיי"ל א"א חע"א איך חל איסור טומאה על איסור אנינות כיון דהי' שעיר החטאת שאינו נאכל אלא לאהרן ובניו והם היו אנונים וא"כ איך חל איסור טומאה אך י"ל דטומאה הוי מוסיף לגבוה ושפיר חל איסור טומאה אך כיון דהי' ק"צ והי' לו ליקרב בטומאה אפי' אם הי' נטמא קודם שנטלו ממנו האימורין להקטירן א"כ שוב אינו מוסיף כלל ושוב אינו חל איסור טומאה על איסור אנינות וא"כ אינו באיסור אכילה משום טומאה וכיון דאינו אסור באכילה משום טומאה ה"ה דאינו חייב שריפה משום טומאה דחיוב שריפה מקושר באיסור אכילה שבו וא"כ גם למ"ד מצד טומאה יהי' צריך ע"צ ואפי' א"נ דאנינות לילה לאו דאורייתא י"ל דהתוס' ס"ל דמוסיף זמן לא הוי בגדר מוסיף וכיון שכן ליכא עתה איסור טומאה על הבשר ול"ש בי' שריפה כנ"ל לחומר הנושא. ומי שדעתו רחבה יותר

ו) (י"א-ב') דברו אל בנ"י לאמר זאת החי' אשר תאכלו וגו'. אעתיק בזה מחידושי לחולין ר"פ אלו טריפות שכתבתי בילדותי להעיר לבב התלמידים. במסכת חולין (דף מ"ד ע"א) בגמרא אמר רשב"ל רמז לטריפה מה"ת מניין ובשר בשדה טריפה לא תאכלו אלא רמז לטריפה שאינו חי' מה"ת מניין דכתיב זאת החי' אשר תאכלו חי' אכול שאינו חי' לא תאכל מכאן לטריפה שא"ח. והקשו המפורשים אמאי לא דייק ר"ל מהא דכתיב בטריפה לכלב תשליכון אותו דנראה דלא חזי אלא לכלב וע"כ משום דא"ח וכמו"ש הר"מ ז"ל לדייק מזה דטריפה א"ח

והנלע"ד בזה דרך פילפול ונקדים מקודם לתרץ מה דלכאורה יש לעיין עפמ"ש הטור בסי' כ"ט להסביר דמנ"ל מבשר בשדה טריפה היכא דשחטה אח"כ דילמא מיירי קרא היכא דמתה אח"כ. אך דא"כ בלא"ה אסורה מצד נבילה. ולפי"ז יש לעיין מאי מקשינן בגמרא כ"כ על ר"ל דילמא ס"ל כריה"ג ביומא (דף ל"ו) דנבילה אין לוקין עלי' דהוי לאו הנל"ע דנתינה לגר אמנם בטריפה נראה דמודה דלא הוי נל"ע דלכלב תשליכון אותו אינו מצוה אלא היתר הנאה וא"כ שוב י"ל דקרא מיירי במתה ולהיות מחויב גם משום טריפה ונ"מ דבכה"ג לוקין אבל בשחטה באמת מותרת דשחיטה מהני לטריפה גם כן. שוב נזכרתי מדברי התוס' יומא שם שכתבו בהדיא לחד תירוצא דריה"ג מודה דטריפה לא הוי לאו הנל"ע ולקי על לאו דטריפה כיון דלאו כולל יותר מעשה עיי"ש. א"כ קושיתינו עצומה דמאי מקשינן כ"כ על ר"ל דילמא ס"ל כריה"ג

והנלענ"ד דשפיר מקשינן בגמ' דר"ל לשיטתו ע"כ דלא ס"ל כריה"ג דנבילה הוי לאו הנל"ע דהנה מבואר לעיל (דף ל"ג) דר"ל ס"ל דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה ואמר עלה ר"פ ש"מ מזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמנין עכו"ם על ב"מ ודחי בגמ' מצד מא"מ וכתב התב"ש דלפי"ז בנתנבלה