כלי חמדה ויקרא נט

היו אנונים א"כ מנ"ל דהותר להם באנינות ומלבד זאת פשטי המקראות מורין דמשה רע"ה נצטווה על הכל] והיא קושי' גדולה לשיטת התוס' הנ"ל

אמנם לפי"מ שביארנו דמרע"ה ע"כ לא נחית כלל לחילוק זה משום למשחה ולגדולה דאל"כ בלא"ה יש חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות דבקדשי שעה לא שייך למשחה כלל מצד דאינן מתנ"כ וא"כ שפיר למד משה רע"ה דין חטאת מדין מנחה ואהרן הכהן כשהשיב לו דיש לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות השיב לו באמת מצד למשחה לגדולה דיש בקדשי דורות מה שלא הי' בקדשי שעה כיון דלא נתנה לאהרן ולבניו לדורות אינה בכלל למשחה והבן

איברא דבעיקר דברי רש"י ז"ל ביומא (דף י"ד ע"א) שכתב ואנן למשחה ולגדולה בעינן שהבינו התוס' ישנים והריטב"א ז"ל שכוונתו משום שהוא אונן וטרוד אינו מתקיים באכילת הקדשים למשחה ובעבור זה תמהו בתו"י ממי שטבעה ספינתו בים. ולענ"ד לולי שהייתי כדאי הייתי אומר שכוונת רש"י ז"ל הוא משום דליכא למיגזר ביוה"כ שיאכל כ"א כשיאכלנה חי דהרי אם ירצה לבשל הבשר בקדשים בוודאי יזכירו אותו שהוא יוה"כ ולא משכח"ל בשו"א אלא שיאכל את הקדשים כשהן חיין וע"כ צ"ל דהחשש הוא על שעיר הנעשה בחוץ דנאכל לערב והוא יאכלנה ביוה"כ חי וא"כ יפה כתב רש"י ז"ל דאסור משום דמבטל מצות אכילת קדשים דאינו נאכל אלא צלי בחרדל ואע"ג דמצינו דכשחל יוה"כ בע"ש היו הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי היינו משום שלא הי' עצה אחרת היו אוכלין אותו כך שלא יבוא לידי נותר אבל בכל יוה"כ שפיר איכא למיגזר שמא יאכל כשהוא חי ואנן בעינן למשחה ולגדולה

ובזה א"ש ג"כ מה שקשה לכאורה על רש"י ז"ל שלא פירש כהת"י דהחשש משום אכילת יוה"כ. דרש"י ז"ל ס"ל דבשר חי הוי שלא כד"א ואינו אסור מה"ת ביוה"כ ולכן פי' רש"י ז"ל משום דהוא טרוד חיישינן שישכח ויאכלנו חי לקיים מצות אכילת קדשים ובאמת הוא אסור משום למשחה ולגדולה וא"כ א"ר כלל מרש"י ז"ל דס"ל דיש איסור נוסף באונן מצד למשחה ולגדולה. וצ"ע בכ"ז כי יש מקום לדחות בלא"ה אע"ג דהי' רק קדשי שעה כיון דמפורש בתורה על המנחה והשלמים כי חקך וחק בניך הוא נראה דזה הי' בכלל מתנות כהונה של דורות וא"כ הוי בכלל למשחה ולגדולה. ויש בזה פנים לכאן ולכאן

וי"ל בזה דעת התרגום יונתן שיש לו שיטה חדשה בזה דבאמת נשרפו שלשתן והא דדרש משה הי' על שעיר העם מפני מה נשרף דעל שעיר ר"ח הי' מרע"ה ידע דאינו נאכל באנינות משום שהוא קדשי דורות אין ללמוד מקדשי שעה רק על שעיר החטאת אשר לעם דרש דרש משה והשיב לו אהרן דאע"ג דהם קדשי שעה מ"מ א"ר ממנחה ושלמים לחטאת וצריך ביאור למה כיון דגם מנחה היא קדשי קדשים. ולהנ"ל י"ל דכוונת התרגום הוא כמושכ"ל דאהרן השיב לו די"ל דחטאת שאני דיש לו שתי חומרות דהוי קדק"ד והוי בשר דיש בו למשחה ולגדולה משא"כ שלמים הוי קק"ל ומנחה הוי פת ואינו בכלל למשחה ולגדולה לכן הי' מותר להם באנינות משא"כ חטאת דשייך בהו למשחה ולגדולה אינו מותר באנינות. וי"ל דבזה באמת טעה מרע"ה דהי' ס"ל כיון דהי' רק קדשי שעה אינו בגדר למשחה כיון דאינו מתנות כהונה ועיין היטב בכ"ז שכתבנו כי הדבר נכון לענ"ד

ודע שראיתי בענין זה דבר פלא ברבותינו בעלי התוס' על התורה בקרא דואת שעיר החטאת שכתבו בזה"ל. וי"א מפני טומאה נשרפה ותימה כיון דשעיר של ר"ח הי'. הי' לו ליקרב בטומאה דכל קרבנות ציבור קריבין בטומאה דכתיב