כלי חמדה ויקרא נח

זו כלל וא"כ במצוה זו לא משכחת לה אפשר לקיים ב' ושוב אמרינן עדל"ת וזה נכון דרך פילפול

איברא דיש לדחות דמלבד דגוף דברי ר"י ז"ל צ"ע כנודע מלבד זאת הכא דבקדשים אלו אין שום מציאות שיתקיים אכילת קדשים אם לא יאכלו אותם אהרן ובניו אע"ג שהם קדשי דורות מ"מ לא הוי בגדר אפשר לקיים ב' כמובן. וגם גוף הסברא דאין המצוה על הכהנים שיאכלו לאו כללא די"ל דקרבנות שבאין לכפרה כחטאת דכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין צריך שיאכלו הכהנים כזית לקיים מצות אכילת קדשים והדברים עתיקין בספרי האחרונים. לכן נלענ"ד בזה דלכן לא אמרי' בזה עדל"ת כיון דבקדשים קיי"ל דבעינן למשחה ולגדולה ובאונן ליכא למשחה ולגדולה. וגדולה מזו כתב הסמ"ג מובא במל"מ בדרך מצותיך ח"ב דכל איסורו דאונן בקדשים הוא מה"ט דכתיב בי' למשחה ולגדולה עיי"ש. ואפי' א"נ דזה אינו עושה אלא שלא נקיים המצוה דאכילת קדשים אבל אינו נאסר משום זה וצריך אזהרה מיוחדת לאסור אונן באכילת קדשים. עכ"פ זה מבואר מסמ"ג דבאונן אינו מקיים המצוה של אכילת קדשים וא"כ ל"ש בזה עדל"ת ושפיר איכא ק"ו ממעשר הקל. ומעתה נראה דזה דוקא קדשי דורות דניתנו לכהנים למשחה ודרשינן בהו דצריך למשחה ולגדולה משא"כ קדשי שעה דהי' גזה"כ שיקריבו עתה קרבנות אלו דאינן כלל בגדר מתנות כהונה פשיטא דל"ש בזה למשחה לגדולה וכמו"ש התוס' זבחים (דף ע"ה) ד"ה בכור דמה דאינו בגדר מתנות כהונה ל"ש בהו למשחה לגדולה א"כ בקדשי שעה בוודאי דל"ש בהו למשחה לגדולה וא"כ בקדשי שעה ליכא ק"ו כיון דל"צ בהם למשחה הרי יש בהו מצות אכילת קדשים ושוב אמרינן עדל"ת וז"נ מאוד בישוב הסוגי'

ואם כנים הדברים בפירוש הסוגיא יש לתרץ בזה מה דיש להעיר לשיטת רש"י ז"ל ביומא (דף י"ד ע"א) בד"ה איטרודי מי לא מיטרד שכ' ואנן למשחה לגדולה בעינן כדרך שהמלכים אוכלין ובתוס' ישנים תמהו ע"ז אטו מי שטבעה ספינתו בים ה"נ דלא מצי אכל קדשים ועיין בריטב"א יומא שם שהסביר דעת רש"י ז"ל בזה דס"ל דאין נפ"מ אם לענין המאכל או לאדם האוכל הכל בכלל שיהי' כדרך המלכים אוכלין. ולפי"ז מבואר מדברי רש"י ז"ל דבאונן מלבד הק"ו ממעשר הקל איכא איסור אכילה מצד דאינו למשחה לגדולה כנ"ל. וא"כ קשה טובא מה דקאמר מ"ר כי כן צויתי שאף באנינות יאכלוהו ופירש רש"י כי כן צויתי במנחה ועיין במזרחי שכתב דלכן פירש רש"י ז"ל הראי' ממנחה דוקא משום דמקדשים קלים אין ללמוד לקק"ד דחמירי לכן אמר מ"ר הלימוד ממנחה דג"כ היא קדשי קדשים ואעפי"כ הותרה באנינות ה"ה שעיר ר"ח דהי' להם לאכול באנינות וקשה לפמ"ש התוס' במסכת בכורות (דף כ"ז ע"א) ד"ה ואתי די"ל דהא דבעינן למשחה הוא רק בבשר אבל בפת ל"ש כלל ענין למשחה לגדולה וא"כ מ"ר ממנחות לבשר החטאת די"ל דוקא קק"ל אע"ג דהי' בשר ויש בהם למשחה מ"מ הותר להם משום דהוא קק"ל וכן מנחה אע"ג דהיא קק"ד הותר להם באנינות משום דאינו בכלל למשחה משא"כ בשעיר החטאת דאיכא תרווייהו דהוי קדשי קדשים וגם שייך בי' הך דלמשחה דילמא אסור להם באנינות (וביותר קשה לפמ"ש בנחלת יעקב מובא בש"ח דמרע"ה נצטווה רק במנחה כמו"ש רש"י ז"ל וקק"ל למד בעצמו ק"ו ממנחה עיי"ש בוודאי קשה טובא א"נ דבפת ליכא למשחה. אך באמת דברי הנח"י תמוהין בעיני דאם לא הי' נצטווה מרע"ה על קק"ל לא הי' לומד בעצמו ממנחה כיון דהתם לא הי' אוכלין אחרים הותר להם לאכול באנינות משא"כ קק"ל דהי' מותר לנשיהם ולבנותיהם והם לא