כלי חמדה ויקרא ה

כפול להורות דכמו דדוחה שבת ה"ה דדוחה טומאה משא"כ לעיל בפ' תצוה דכתיב אהרן ובניו וכולי גם כהנים הדיוטים ושוב אינו תמיד בטומאה דאם נשבר הציץ אינו דוחה טומאה לכן לא כתיב תמיד אלא פעם אחת כנ"ל דבר נאה ומתקבל מאוד עכ"ל. העתקתי כל לשונו הזהב ועדותו של הגאון ז"ל על דבריו אלה שהם נאים ומתקבלים ובאמת כן הוא בתחילת ההשקפה אבל לקושטא דמילתא אין מובן לדבריו דהרי מבואר בתוס' יומא (דף ז' ע"ב) ד"ה מכלל דר"ש סבר טומאה דחוי' בציבור דבק"צ אפי' בליכא ציץ דוחה טומאה כמו דדוחה טומאת גברא אע"ג דאין הציץ מרצה עליו אמנם לאחר העיון נלענ"ד לקיים דברי חכמים ובהוספת נופך מקודם נאמר ששלשה פעמים נאמר תמיד בפ' אמור כמבואר למעי' לכן נלענ"ד כך דבאמת מתמיד האמור בפ' תצוה שילפינן מיני' שדוחה שבת ה"ה שדוחה טומאה שכללא הוא דמה שדוחה שבת דוחה טומאה אך מזה לא נשמע אלא טומאה דומי' דשבת דהיינו שא"א בענין אחר אבל היכא שאפשר בענין אחר כגון טומאת גברא היכא דאיכא כהן טהור אחר וטומאת קרבן היכא דאיכא קרבן טהור אחר זה לא נשמע שיהי' דוחה טומאה כיון דאפשר בטהרה וא"ד לשבת וז"פ וברור וכמבואר בסוגיא דיומא דהי' עומד ומקריב מנחה ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתי' ואם אין שם אלא הוא אומרים לו הוי פיקח ושתוק אמנם ז"ד היכא דליכא ריצוי ציץ כגון דאין עודהו על מצחו או בנשבר הציץ לכ"ע אמנם היכא דאיכא ריצוי ציץ וק"צ א"צ להביא אחרת לכתחילה כמו"ש התוס' הנ"ל והנה נראה לחדש דאע"ג דפליגי בסוגי' הנ"ל אם טומאה דחוי' בציבור או טומאה הותרה ואמרינן דפליגי אם צריך לאהדורי אטהורין מבית אב אחרינא עי' ב' הלשונות בגמ' מ"מ ז"ד בטומאת גברא דכהן הדיוט אבל בטומאת גברא דכה"ג אפי' בכל ימות השנה דעבודה כשרה בכהן הדיוט מ"מ כיון דכה"ג מקריב בראש והוא למעלה מכל בתי אבות ואינו תלי' במשמרות נראה דאם רוצה להקריב בטומאה מקריב בק"צ אפי' למ"ד טומאה דחוי' בציבור דלא מיקרי אפשר למהדר אטהרה מה שאפשר בכהן הדיוט כיון דאם כהן גדול רוצה להקריב הוא קודם לכל הכהנים ובטלי כל המשמרות א"כ לא היי בגדר איכא כהן אחר וגדולה מזו הוכיח הגאון בעל מהדו"ב ז"ל מד' רש"י ז"ל ב"ק (דף ק"י ע"א) ד"ה אי דאיכא טהורין דאפי' למ"ד טומאה דחוי' בציבור ה"ד אם איכא כה טהור באותו משמר משא"כ ממשמר אחר א"צ למהדר אטהרה וא"כ לגבי כה"ג שבטלו אצלו כל המשמרות הוי א"א באחר וז"נ בסברא ומעתה א"ש מאוד הבדל המקראות דבפ' תצוה שנאמר אהרן ובניו וכולל גם כהנים הדיוטים נאמר רק פעם אחת תמיד להורות דדוחה שבת וה"ה טומאה היכא דדמי' כמו שבת היינו בטומאת גברא אם ליכא כהן אחר טהור ובטומאת קרבן אם ליכא קרבן אחר טהור דאם יש עצה אחרת א"ד טומאה לא בטומאת גברא ולא בטומאת קרבן היכא דליכא ציץ משא"כ בפ' אמור דכתיב רק אהרן ולא משכח"ל אפשר באחר ובלא ציץ א"כ שפיר כתיב שלשה פעמים תמיד להורות על שבת וטומאת גברא אפי' היכא דאפשר בכהן הדיוט טהור וטומאת קרבן אפי' היכא דאפשר בקרבן אחר כיון דהכא איכא תמיד ציץ וז"נ מאוד ב"ה