כלי חמדה ויקרא מז

ז"ל לעיל מיני' דגם שעיר העם הי' כשעיר החטאת של יוה"כ וא"כ דין אחד לשניהם. ועיין בתרגום יונתן בקרא דואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף שפירש דמ"ר שאל על שעיר העם שנשרף וכל פילפולם הי' על השעיר הזה. מבואר ג"כ מדעתו דהשעיר אשר לעם לא הי' מהנשרפין וכן ברמב"ן ז"ל עצמו לקמן נראה מבואר כדעת רש"י ז"ל דהשעיר אשר לעם לא הי' מהנשרפין וצ"ע ההבדל בין קרבנם לקרבן אהרן כיון דלדעת הרמב"ן ז"ל ענינם שוה וביוה"כ שניהם היו מהנשרפין

ועל דרך רמז נראה דכוונת הרמב"ן ז"ל דהנה באמת הענין צריך מובן כיון דלא הי' לפנים כלום אמאי הי' צריך שריפה ונראה דבא לרמז דבכה"ג אין הנהגה טבעית כלל וגם בחוץ כבפנים דמי ולכן הי' צריך שריפה. ובאמת קודם חטא העגל דהיו כל ישראל במדרגה זו דממלכת כהנים וגוי קדוש לא היתה אצלם הנהגה טבעית כלל והיו לגמרי תחת השגחת השי"ת ולכן חטאו בזה שאמרו לעשות להם עגל אע"פ שכוונתם הי' ג"כ רק הנהגה בעוה"ז שהוא עפ"י הטבע צריך להיות ע"י ממוצע כמוש"כ המפורשים מ"מ חטאו בזה כי עיקר הבחירה של ישראל במ"ת להיותם לגמרי תחת השגחת השי"ת. אמנם לאחר חטא העגל שנבחר שבט לוי להיות כהנים ע"י וישראל המתקרבים להשם הוא רק ע"י הכהנים והמקדש לכן להורות זה שעיר שלהם לא הי' צריך שריפה אלא כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין אמנם זהו דוקא בשעיר חטאת זה שלא נכנס לפנים אמנם ביוה"כ שאז כל ישראל עושין תשובה וחוזרין לשורש הראשון שהי' קודם חטא העגל ולכן מזין בפנים מדם השעיר שלהם ובפנימיות הכל אחד ולכן גם שעיר שלהם הי' טעון שריפה. ודו"ק היטב כי קצרנו וסמכנו על המבין ואם שגיתי ד' יכפר בעדי

ובזה נסתר תי' הרא"מ ז"ל מה שתירץ על מ"ש רש"י ז"ל בקרא דקח לך עגל להודיעו שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה דקשה הא אין קטיגור נעשה סניגור. ותי' הרא"מ ז"ל כיון דאינו לפנים לית לן בה ולפמ"ש דבכה"ג במה שבא לכפרתו מחמת חטא העגל גם חוץ כפנים דמי ולכן הי' השעיר שלו נשרף אע"ג דהי' מחטאות החיצוניות וא"כ הדרה ק"ל על העגל איך בא לכפרתו על מעשה העגל הא א"ק נעשה סניגור ובלא זה קשה על המזרחי מהא דמבואר ברש"י ז"ל בפ' חקת בשם ר' משה הדרשן דלכן מעשה פרה הי' ע"י אלעזר ולא ע"י אהרן כיון דפרה היתה לכפרה על חטא העגל לא נעשית ע"י אהרן משום דא"ק נעשה סניגור הרי מבואר דאפי' בחוץ ממש כמו פרה אדומה שייך א"ק נעשה סניגור

ובאמת לולא דברי המזרחי י"ל דהא דגמרא מחלק בין פנים לחוץ היינו רק לענין בגדי זהב שאינו עצם המכפר אלא המכשיר להתכפר ע"י הקרבנות בזה אמרינן דל"ש א"ק נע"ס אלא בפנים אבל בחוץ ל"ש בזה א"ק נע"ס אבל הדבר המתכפר עצמו אע"ג שהוא בחוץ כיון דלכפרה קאתי הוי כמו בפנים וכמו דאמרי' בגמרא על שופר כיון דלזכרון קאתי כבפנים דמי ה"ה דכל קרבן שבא לכפרה אע"ג דמעשיו בחוץ שייך א"ק נע"ס

ועפי"ז יש להבין ד' המזרחי באותו הדיבור שכתב באמצע דבריו בזה"ל וא"ת תינח בפרים של חטאות החיצוניות שאין עבודתם בפנים אלא בחוץ דפרים של חטאות הפנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ופר יוה"כ שעבודתן בפנים מה איכא למימר. י"ל כיון דחטאות הפנימיות אין נכנסין מהם בפנים אלא מתן דמן בלבד אין בכך כלום מפני שכבר נשתנה מראיתן וכו', עכ"ל הצריך לעניננו. ולכאורה תמי' מאוד על רבינו המזרחי ז"ל דפשוט לי' דגם ההיכל הוי בענין זה כלפנים דאל"ה ל"ק מפר