כלי חמדה ויקרא מו

אמנם בעיקר הדבר אם כי אינני כדאי אך להרהר אחר דברי רבינו הטור ז"ל שהלכה כמותו בכל התורה בכל זאת כבר אמרו חז"ל שאפי' תלמיד קטן שאמר דבר אין מזניחין אותו לזאת אדבר נגד מלכים ולא אבוש שאין הפירוש ברמב"ן ז"ל כהבנת הטור ז"ל דמלבד דאין זה סגנון הלשון שהתחיל הרמב"ן ז"ל לומר ואני תמה ותוכ"ד כותב "ואין זו שאלה" וא"כ מה הוא התמי'. מלבד זאת הקושי' מלחה"פ איך ענינה לכאן

לכן נלענ"ד דשיעור דברי הרמב"ן ז"ל כך הם שמקודם כתב ואני תמה כשהוציא הכתוב מלאו דשאור קרבן ראשית למה לא אמר ג"כ קרבן תודה ונשאר לע"ע בתימה ואח"כ כתב עוד "וזו אינו שאלה" כי הכתוב אמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. וא"כ יקשה לקושטא דמילתא אמאי יהי' מותר להקריב לחם תודה חמץ. זה אינו שאלה "שלחם" התודה אין ממנה למזבח כלום והוי כשתה"ל לכן מותר להקריבה חמץ [ובמקום דכתוב ברמב"ן ז"ל "ולחם" צ"ל שלחם וז"ב ואמת לכל מעיין בצדק] ומבאר הרמב"ן ז"ל את השאלה שלו שלכאורה עדיין יש לה מקום דאיך מותר להקריב לחמי תודה חמץ הא כתיב בקרא ואל המזבח לא יעלו ואין לומר כיון דאין ממנה למזבח כלום הא לחה"פ ג"כ אין ממנו למזבח כלום ואעפי"כ בשביל דנתקדש ע"י לבונה ולבונה עולה על המזבח הוי לחה"פ ג"כ בכלל קרבן ואסור לעשותו חמץ א"כ ה"ה לחמי תודה דאינן מקודשין אלא ע"י שחיטת הזבח ולא משכח"ל לחמי תודה שיהיו קדושים קדה"ג בלא קרבן הקרב ע"ג המזבח יהיו אסורין להקריב חמץ וא"ד לשתה"ל דהוי קרבן בפני עצמן ואין קדושתן תלי' כלל בדבר שקרב ע"ג המזבח משא"כ לחמי תודה אמאי לא יהי' דינם כלחה"פ וע"ז תירץ הרמב"ן ז"ל דשאני לחה"פ דבזיכין הם על הלחם ממש והם אזכרה לעלות לד' והו"ל כמו שהי' הלחם עצמו עולה על המזבח לריח ניחוח משא"כ לחמי תודה עם הכבשים אע"ג שהן טעונין תנופה ביחד מ"מ הם שני דברים נפרדים ובשעה שנתקדש הלחם אינו ביחד עם הזבח ולכן קרב חמץ ולכן זו אינו שאלה אמנם התמי' על שלא הוציא זה הכתוב הוא תמי' וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל ואולי שלא הוציא הכתוב קרבן ראשית אלא משום דבש שלא נאמר במק"א שיבואו ביכורים מן הדבש אבל לחמי תודה דמפורש כאן בתורה שיבואו חמץ ל"צ לפרט שם כנ"ל ברור והאמת יורה דרכו. אמנם בעיקר קושי' הרמב"ן ז"ל י"ל עפמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת אמור בקרא דחמץ תאפינה בזה"ל צוה הכתוב שתהינה חמץ לפי שהם תודה לשם. כי חקות קציר שמר לנו. וקרבן התודה יבוא על לחם חמץ עכ"ל. א"כ זה ששתה"ל בא חמץ הוא משום דהוי בכלל תודה וכיון דפרט הכתוב שתה"ל שוב ל"צ לפרוט קרבן תודה וז"פ. ועיי"ש בחי' מ"ש ע"ד הרמב"ן ז"ל שם וכאן אין מקום להאריך יותר: פרשת שמיני

א) (ט'-ט"ו) ויקרב את קרבן העם ויקח וגו' ויחטאהו הראשון. עיין בספורנו שכתב בזה"ל שנשרף אע"פ שהיתה חטאת חיצונה עכ"ל. וזה להיפך מדברי הש"ס ורש"י ז"ל. ובאמת לפי טעם הרמב"ן ז"ל לעיל פסוק ב' שכתב בזה"ל ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביוה"כ שרף אותו כאשר ישרוף ביוה"כ עכ"ל. א"כ ה"ה לחטאת העם למה שכתב הרמב"ן