כלי חמדה ויקרא מד

קדשים וזה אינו דוחה שבת ויו"ט אלא ודאי כיון דאמרה תורה דנאכל בטומאה ע"כ דליתא לטומאה כלל ואינו בכלל לא יאכל באש ישרף וא"כ שפיר אמרינן דה"ה דלתניי' בטומאת אימורין

אך זה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא כמה תשובות בדבר. א' די"ל דאפי' א"נ דדחי' יו"ט ושבת מ"מ שפיר מוכיח רבא דע"כ ליתא לטומאת בשר כלל דא"נ דאיתא לטומאת בשר רק באכילה דחי' לי' א"כ מקיים באכילה מצות ביעור קדשים טמאים א"כ אסור לאכול בלילה כיון דאין שורפין קדשים טמאים בלילה לפי דעת התו"כ דכל הפסולי מוקדשין דמיין לנותר דאין לשורפן אלא ביום. ב' והוא העיקר דנראה פשוט דאע"ג דהוא בגדר פסח פסול ומותר בו לאו דשבירת העצם משום זה מ"מ אינו בגדר לא יאכל כיון דמותר לאכלו כמצותו ועתה ה"ה אוכלן כמצותו וכיון דאינו בכלל לאו דלא יאכל ממילא אינו בחיוב שריפה ולכן ליכא בזה משום מצות ביעור קדשים טמאים ובאמת דעת הר"מ ז"ל פ"י מק"פ ה"א דמפי השמועה למדו דבטמא ליכא שבירת העצם ועיין במנ"ח שתמה עליו הא מבואר בגמרא דדרשינן מבו בכשר ולא בפסול. ולהנ"ל י"ל דהר"מ ז"ל דלפ"מ דאסיק רבא בפסחים (דף צ"ו) הנ"ל דליתניי' לטומאת אימורין משום דליתניי' לטומאת בשר וא"כ ע"כ דס"ל דאינו בגדר טמא כלל ואפי' באכלן מבעו"י ושלא כמצותו א"ח משום טומאה וכ"נ מאיבעית ר' יוסף דשאל רק על אימורין ואמאי לא שאל על פסח עצמו באכלו מבעו"י וע"כ דס"ל דליכא כלל לאו דטומאה גבי בשר וא"כ אינו בגדר פסול וצריך לבוא למפי השמועה דהלל"מ דבפסח טמא ליכא איסור דשבירת העצם

[ודרך פילפול י"ל הא דפשיטא לי' לרבא דאינו בכלל טומאת בשר לפ"ד הר"מ ז"ל דלהלכה דקיי"ל כר"א דל"ת ול"ת איסה"נ במשמע והיינו מאותו דטריפה או מנבילה גם היכא דכתיב לא יאכל בקמץ אין פירושו הנאה וצריך למילף מנבילה או מטריפה ומעתה י"ל עפמ"ש הירושלמי על קושית הגמרא לר"א מחדש דמותר בהנאה דשאני חדש דיש היתר לאיסורו א"כ נראה דה"ה פסח טמא כיון דניתן לדחות לאכלו בלילה כמצותו שוב מבעוד יום אין עליו חומר איסור קדשים טמאים עכ"פ לענין הנאה ושוב אינו בכלל טומאת בשר דכל קדשים טמאים ה"ה אסורים בהנאה ובפסח הבא בטומאה מותר בהנאה כיון דלענין איסה"נ א"א ללמוד מנו"ט משום דיש היתר לאיסורו ויש לפלפל הרבה בזה דזה תלי' בפלוגתת ר"מ ור"י וכמו"ש בצל"ח שם ואכ"מ]

ודע דבחידושי רבינו הר"ח ז"ל הנדמ"ח בש"ס ווילנא גריס איבעית ר' יוסף דחקו ט"מ "ונגעו" באימורין וכו' ונראה דס"ל דהאיבעי' לענין הקטרת אימורין בטומאה דאע"ג דכללא הוא דכל היכא דאמרינן טומאה דחוי' בציבור מקטירין האימורין מ"מ הכא שטמאו אותם במזיד י"ל דאינו מקטיר את האימורין ועיין במנחות (דף כ"ה) וי"ל עוד דכוונת הר"ח ז"ל דבכ"מ שפיר מתירין ההקטרה בטומאה כיון דזה הוא העיקר והאכילה באמת אסור בטומאה משא"כ בפסח דעיקרו לאכילה ומה"ט מתירין אכילה בטומאה י"ל דהקטרה אסור בטומאה ולפי"ז נראה דלענין אכילת אימורין לא קמיבעי' לי' כלל דפשיטא דאסור וחיי"כ משום טומאה וכמוש"ל. אך צ"ע לפי"ז דברי רבא ואולי ט"ס בר"ח ז"ל ואין לבנות עפי"ז מה שמבואר להיפך בגמרא שלפנינו. וברש"י ור"מ ז"ל הארכנו קצת להשתעשע עמך כדרכה של תורה לכבוד הג' המנוח ז"ל

אמנם לעיקרא דמילתא היסוד שכתב הגז"ל אינו מחוור כלל דנראה פשוט דענין שריפת קדשים טמאים שצותה התוה"ק הוא משום דלא חזי למצותן הצריכן הכתוב שריפה וכמו דבבשר הראוי