כלי חמדה ויקרא מג

כה"ג ביוה"כ יוכיח וברור דה"ה אם נטמא כל הקרבן דמקריב את האימורין בפנים ואת הבשר שורף בחוץ ביוה"כ וקשה איך דוחה יוה"כ והכא ל"ש לומר כלל ריצוי ציץ דז"א קרב ע"ג המזבח ואין הטומאה נפקעת ממנו ע"י שמשלה בו האור. וז"ב ופשוט דאפי' בפר ושעיר הקריבין בטומאה שריפתן בחוץ דוחין יוה"כ וצריך לומר כיון דמוכרחין לדחות שבת ויוה"כ מצד עיקר מצותן ה"ה דנוסף בהם עוד מלאכה ג"כ דחוי' וזה מוכרח לפי דרכו של הגז"ל דיש בקרבנות ציבור בטומאה גם מצות שריפת קדשים טמאים. ויש להעיר בזה במנחות (דף מ"ו ע"ב) בשתה"ל הבאות בפ"ע דר"י ס"ל דלשריפה אתי' וה"ט דאין שורפין אותן משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ומקשה אביי מ"ד התם לאו מצותו בכך הכא דמצותו בכך לישרפינהו מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"כ. ולכאורה תמי' הדמיון הא התם כבר דחתה שחיטה. וכבר נתקשה בזה בטהרת הקודש. אמנם להנ"ל י"ל דכוונת אביי להוכיח מפר ושעיר של יוה"כ שנטמא אחר שחיטה בטומאת מת דפשיטא דג"כ דוחה יוה"כ אע"ג דנוסף בו איסור מלאכה מצד שריפת קדשים טמאים מה שלא הי' בשחיטה וע"כ כיון דאתחיל מתחילתו לשריפה דחי' יוה"כ ה"ה בשתה"ל הבאות בפ"ע. הכלל דזה מוכרח שאם נימא שיש בק"צ הבאין בטומאה מצות ביעור שריפת קדשים ג"כ שזה ג"כ דוחה שבת ויוה"כ

הן אמת שדרך פילפול עלה בדעתי לה"ר לדעת הגז"ל שעפי"ז יש ליישב מה דמתקשה אני מאוד בפסחים (דף צ"ה ע"ב) דאיתא התם בעי ר"י דחקו טמאי מתים ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה מהו מדאישתרי טומאת בשר אישתרי נמי טומאת אימורין א"ד מאי דאישתרי אישתרי מה דלא אישתרי לא אישתרי. אמר רבא מכדי טומאת אימורין מהיכא אתרי בי' מטומאת בשר וכו' כל היכא דליתא לטומאת בשר ליתא לטומאת אימורין וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ז מהלכות ק"פ ה"ח. וקשה לי מאוד אמאי הוי זה בגדר ליתא לטומאת בשר כיון דבאמת הקרבן טמא אלא דמצות אכילת פסח דחי' לי' וא"כ נראה מסברא דאם אכלו ט"מ את הפסח מבעוד יום או שלא כמצותו דהיינו נא ומבושל חייבין משום טומאה ג"כ כיון דבאמת הוא פסח טמא אלא דמצות אכילת פסח דחי' לי' וכ"נ מדברי הגמ' לעיל (דף פ"ד ע"ב) לענין שבירת עצם בפסח הבא בטומאה דאמרינן בגמרא דלכ"ע הוי בגדר פסח פסול נראה דיש עליו שם טומאה ולכן ליתא בי' הלאו דועצם ל"ת בו רק דמצות אכילת הפסח דחי' לטומאה דא"נ דגזה"כ דליתניי' לטומאת בשר כלל בפסח הבא בטומאה אמאי יהי' בגדר פסח פסול וא"כ אמאי הוי בגדר ליתא לטומאת בשר הא אם אכל את הבשר שלא כמצותו חייב משום טומאת בשר וא"כ אימורין דהם תמיד שלא מן המצוה ואדרבא אית בהו איסור זרות אמאי לא יתחייב בהן משום טומאה וזהו הערה גדולה לענ"ד

אמנם א"נ כדברי הגז"ל דבכ"מ דאיתא לטומאה אע"ג דטומאה הותרה בציבור מ"מ אינו דוחה שבת ויו"ט משום דיש עליו מצות שריפת קדשים י"ל דרבא הכריח דע"כ ליתא לטומאת בשר כלל ופסח שבא בטומאה א"ח בשו"א על אכילתו משום טומאה והלאו דאכילת בשר בטומאה הותר לו לגמרי דא"נ דישנו באזהרה דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף א"כ נהי דלמצוה מותר לאכול מצד דדחי' טומאה מ"מ נראה דאכתי לא פקע ממנו חיוב שריפה דטומאת בשר וא"כ נראה דבאכילתו מקיים מצות ביעור קדשים טמאים כמו"ש רש"י ביצה הנ"ל דמקיים באכילת כלבו ה"ה באכילה דידי' מקיים מצות ביעור קדשים וכמו"ש הרז"ה ז"ל כיו"ב בחמץ דמקיים תשביתו באכילה לר"ש וא"כ איך משכח"ל דפסח הבא בטומאה יהי' נאכל בטומאה כיון דיש באכילה מלאכה דיש בו ביעור שריפת