כלי חמדה ויקרא מב

ואינו מקדש את שא"ר לו לזאת נראה פשוט דאינו מקיים מצות נסכים כלל על המזבח והא דס"ל לר"מ ז"ל דעושה מערכה במזבח צ"ע ואין ללמוד מזה כלל ובלא זה אין ללמוד כל נסכים מנסכים הבאין בפ"ע לענין שיהיו בגדר לחמו של מזבח ושיתקיים בהקטרתן על המזבח מצות נסכים. ע"כ דברי הגז"ל בזה אין להם מקום כלל במחכ"ת

ועתה נבוא לחקור מסברא אם נכונים דברי הגז"ל במה שחידש דאע"ג דטומאה הותרה בציבור מ"מ יש עליו מצות ביעור שריפת קדשים. ונאמר דיש לתלות הד' א"נ טומאה דחוי' או הותרה לפמ"ש האחרונים להוכיח דאם אמרינן טומאה דחוי' הוא בציבור הוי בעצם שם פסול על הקרבן אלא שנדחה מכח ציבור א"כ שפיר י"ל כיון דבעצם הוא קרבן פסול מכח הטומאה שיש בו נהי דגזה"כ דנדחה בציבור ומרצה מ"מ שייך בו המצוה דשריפת קדשים טמאים משא"כ למ"ד טומאה הותרה בציבור ואמרי' דבקרבן ציבור אין כאן טומאה כלל ל"ש בזה שיהי' בו מצות ביעור קדשים טמאים

ואם כנים הדברים ארווחנא לתרץ בזה ד' התוס' יומא (דף ז' ע"ב) ד"ה מכלל דר"ש סבר טומאה דחוי' הוא בציבור שהקשו מאי ראי' מייתי מיוה"כ דאפי' אינו על מצחו מרצה דילמא ה"ט כיון דא"א להיות על מצחו ולרצויי דחי' טומאה. ותי' דה"ק ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח דאי נטמא הקרבן בידו אפי' יש אחרת טהורה אין אומרים לו הבא אחרת תחתי' וע"כ היינו משום דאפי' אינו על מצחו מרצה וכיון דאיכא תרווייהו ריצוי ציץ וק"צ לא מייתי אחריתא דאי אין על מצחו אינו מרצה לימא לי' הבא אחרת תחתי' כיון דטומאה דחוי' היא עכ"ל. ולכאורה יש להעיר בזה דמ"ר מזה דאין אומרים הבא אחרת תחתי' דציץ מרצה דילמא ה"ט דטומאה דחוי' וא"ל דאפשר להביא אחרת הא יצטרך לדחות יוה"כ ובלא זה א"א להביא אחרת וא"כ לא נרויח כלום דאם נרצה להביא בטהרה יהי' אנו מוכרחין לדחות יוה"כ וזה אינו בגדר אפשר להביא אחרת כיון דעתה ליכא חילול יוה"כ והרי תרווייהו נפק"ל מבמועדו דאפי' בשבת ואפי' בטומאה א"כ במקום שא"א בטהרה אלא אם נדחה שבת מנ"ל דזה הוי בגדר אפשר בטהרה. וזהו הערה גדולה ומצאתי לאחרונים ז"ל שכבר העירו בזה

אמנם לדברי הגז"ל א"ש בטו"ט ודעת דהרי עתה כשנקריב בטומאה ונקטיר האימורין א"כ יהי' חילול יוה"כ נוסף ג"כ היינו ביעור קדשים טמאים דזה הוא מלאכה בפ"ע משא"כ אם נביא אחרת בטהרה אע"ג דיהי' נוסף חילול יוה"כ בשחיטה מ"מ לעומת זה לא יהי' שני חילולין בהקטרה וא"כ מצד יוה"כ לא יהי' הפסד אם נביא בטהרה דב"כ וב"כ יהי' חילול יוה"כ וא"כ שפיר קשה אמאי לא נייתי אחרת בטהרה א"ו דהציץ מרצה וכיון דאיכא תרווייהו ריצוי ציץ וק"צ הוי בגדר הותרה ואין כאן טומאה כלל ובאמת גם חילול יוה"כ לא יהי' דליכא בזה ביעור שריפת קדשים כלל וזה מוכרח לפי דרכו של הגז"ל דרוצה לומר דבאמת זה לא דחי שבת ויוה"כ כיון דאין קבוע לו זמן ומה יענה להקטרת אימורין טמאין ביוה"כ א"נ דבעי דוקא שימשול האור ברובן ומקודם לכן לא פקעי טומאתן א"כ יקשה אליבא דאמת אמאי מותר להקריב בטומאה וע"כ כדאמרן דאם אמרינן טומאה הותרה או בריצוי ציץ ליכא טומאה כלל ול"ש כלל מצות שריפת קדשים טמאים

איברא דבאמת עיקר דברי הגז"ל דפשיטא לי' דזה אינו דוחה שבת ויוה"כ כיון דמפאת שריפת קדשים אינו מוכרח לעשותו היום נהי דעבודת היום דחי יוה"כ מ"מ בזה שיש עליו מלאכה נוספת מפאת שריפת קדשים טמאים א"ד שבת נלענ"ד ברור שד' שגגה המה במחכ"ת ומה יענה לפר ושעיר הנשרף בחוץ אם נטמא הקרבן דבזה איירי ר"ש באומרו