כלי חמדה ויקרא מ

מסוגית הגמרא פסחים הנ"ל דדוקא בכלי הקפידה התוה"ק לבער את הבליעה והוא מגזה"כ וכמבואר מדברי הגמרא זבחים הנ"ל ולפמש"ל אינו ראי' וכן מוכרח מדעת האור זרוע דס"ל דהא דצריך כלי דוקא הוא רק לענין הכשר בפנים דבזה כתיב כלי. ויש להאריך בזה ואכ"מ

ה) אעתיק בזה מ"ש זה איזהו שנים בתשו' לח"א ושייך לסדר היום וז"ל שם. יקרת מכתבך קבלתי ושמחתי בשלומך. ועל ד"ת שכתבת לי אם אמנם כי מוטרד אני מאוד לעת כזאת בכ"ז יען שיסוד דבריך בנוין ע"ד הגאון החריף המנוח מו"ה ישראל ז"ל מלובלין. ואני בעודנו שלי' כאשר למדתי בקאליש אצל מורי הגאון הצדיק בעל נפש חי' זצ"ל שמעתי מהללים מאוד את הגאון מוהר"י הנ"ל בתורה וצדקות וזה פעם הראשון שבא לידי לעיין בדבריו ע"י שעוררת עליהם במכתבך ושלחתי אחר הספר אוריין תליתאי ועיינתי בכל דבריו הקדושים וראיתי שם דברים חריפים ומתוקים לחיך. אמנם יש לדון עליהם כדרכה של תורה לזאת אעתיק פה תוכן דבריו היקרים. ואח"כ אכתוב לך חו"ד הקלושה ואתה תשמע ותבחר וממילא תמצא תשובה לדבריך

והנה תו"ד הגז"ל לתרץ קושית המפורשי' למ"ד טומאה הותרה בציבור ואפי' אי איכא טהורין לפנינו מותר בטמאים א"כ למה הוצרכו בנס חנוכה הא אפי' אם יש שמן טהור מותר להדליק בשמן טמא. וכתב לתרץ עפי"מ דמבואר במסכת זבחים (דף צ"ב) אמר רב הונא נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן משום שנאמר בקודש באש תשרף. ובר"מ ז"ל פ"ו מאיסורי מזבח ה"ה כתב בזה"ל וכל הנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן במזבח. מבואר מדברי הר"מ ז"ל דשריפתן על המזבח. ולכאורה צ"ע למה ישרף אותן במזבח וע"כ דבטומאה כיון דציץ מרצה ואם עלה לא ירד לכן שורפן במזבח. ואין לומר דנוסכם לשיתין כמו כל נסכים ז"א דהרי אז לא יקיים מצות שריפת קדשים טמאין ולזאת אמרינן דשורפן על המזבח דבזה מקיים ב' מצות היינו הקטרת נסכים דגם אם מקטירן על המזבח מקיים המצוה דנסכים ומצות שריפת קדשים ואע"ג דאמרת דהציץ מרצה על הטומאה מ"מ נשאר עליו החיוב משריפת קדשים. ומעתה נראה דה"ה בכל קרבן שמקריבין בטומאה אע"ג דטומאה הותרה בציבור מ"מ יש עליו המצוה דשריפת קדשים טמאים. ומעתה י"ל דאע"ג דקיי"ל דקרבן ציבור דוחה טומאה מ"מ שבת וטומאה ביחד אינו דוחה כיון דעיד"ז שיקטיר על המזבח בטומאה יקיים גם מצות שריפת קדשים טמאים וזה הוא מלאכה בפ"ע כמו"ש רש"י ז"ל במסכת ביצה (דף כ"ז) דרחמנא אחשבה להבערתן והוי מלאכה ומלאכה זו אינה דוחה שבת כיון דאינו קבוע לה זמן דמפאת מצות שריפת קדשים הרי יכול לשורפה מחר וא"כ שוב א"ד שבת אך י"ל עפי"מ דקיי"ל דפיגול נותר וטמא שהעלה ע"ג המזבח כיון שמשלה בהן האור פקע טומאתן דנעשין לחמו של מזבח א"כ דוחה שבת דא"ב מצות שריפת קדשים טמאים כיון דפקע טומאתן עיד"ז שהעלו על המזבח משא"כ במנורה דל"ש לומר דפקע טומאה א"כ בשבת א"א להדליק בשמן טמא במנורה כיון דע"י ההדלקה בטומאה יהי' מקויים מצות שריפת קדשים טמאים ג"כ וזה אינו דוחה שבת כיון דאינו קבוע לי' זמן ושפיר הוצרכו לנס זה תו"ד היקרים. ועיין שם במה שהאריך על פי זה בכמה ענינים ואבוא על סדר דבריו

והנה מקודם נבאר דעת הר"מ ז"ל במה שכתב דעושה מערכה במזבח מנ"ל ד"ז ומ"ש הלח"מ דיליף לי' מדקתני דעושה מערכה וע"כ דקאי במזבח. הוא פליאה דא"כ נימא דגם במנחות דינא הכי דשורפן במזבח. ועיין בתוספתא סוף