כלי חמדה ויקרא לט

הר"ן ז"ל וח"כ עתה דנעשין כלים הרי צריך הבליעה שבהם ביעור. ולכאורה יש להעיר בזה מהא דמבואר בזבחים (דף צ"ח ע"א) אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין. וברש"י ז"ל מה אשם עצמותיו מותרין לעשות מהם כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות ל"ש אלא בדבר הנאכל אף כל ואפי' עולה ומיבעי' לי' הא נמי מחטאת הוי מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהי' יתירה נפק"ל באשם דכתיב בי' לכהן לו יהי' עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה מה אשם כתבו בזה"ל והשתא לפירוש רבותיו דמסברא ידע דעצמות מותרין בכל הקדשים הנאכלין ולא איצטרך הקישא אלא להתיר עצמות עולה קשה משלמים או משאר קדשים הנאכלין נילף ולמה איכתוב אשם עיי"ש היטב. עכ"פ מבואר דרש"י ותוס' פשיטא להו דמותר לעשות מעצמות כלים. ולכאורה צ"ע הא יהי' כלים הבלועים מנותר

ובאמת עלה בדעתי עפי"ז לתרץ דעת רבותיו של רש"י ז"ל דלמה לא יליף מחטאת דס"ל דבחטאת כיון דחזינן דהתורה הקפידה על כלי חרס שצריך שבירה דוקא ע"כ כמו"ש הר"ן ז"ל שהתוה"ק צותה לבער הבליעה א"כ באמת אסור לעשות מהם כלים שעיד"ז עושה את הבליעה להיותה קיימת ואע"ג שאפשר אח"כ במריקה ושטיפה מ"מ זה עצמו אסור לקיים את הבליעה. אך זה דוקא בחטאת אבל אשם אע"ג דהוי קדשי קדשים מ"מ לא מצאנו בהו חומרא זו דשבירה בכלי חרס וסגי במרו"ש שיוכל לבשל בהן אח"כ כדעת הר"מ ז"ל וא"כ שוב אח"כ ל"צ כלל מצד נוטלפ"ג. אמנם רש"י ז"ל לשיטתו דס"ל דאין נפ"מ בין חטאת לשאר קדשים ע"כ צ"ל דס"ל דנהי דהקפידה תוה"ק לבער את בליעת נותר מ"מ היינו דוקא אם בשעה שחל שם נותר איתא להבליעה כגון בכלי וחל עליו שם נותר לכן מוכרח לבער אותה משא"כ בעצמות כיון דבזמן שבאין לידי נותר הרי ליתא לאיסורא כלל דהוי כמבוער א"כ לא חל עליו שם נותר כלל ולכן פשיטא לי' לרש"י ז"ל דמותר לעשות מהן כלים. אך עדיין אינו מיושב דלפי"ז קודם שיהי' נותר יהי' אסור לעשות כלים מהעצמות ודבר זה לא מצאנו בשום מקום ופשוט נראה דמותר לעשות מיד בשעת זמן אכילה מהעצמות כלים

איברא דנראה פשוט דאה"נ דאם יעשה מהעצמות כלים קודם זמן איסור יהי' באמת צריך הכשר אחר שיעשה נותר כיון דבשעה שחל עליהם שם נותר יש עליהם תורת כלי ולא חשיב כמבוער ובאמת עיקר נ' דעיקר כוונת הש"ס על עצמות עצמן שאינן בכלל איסור דנותר ומותר לעשות מהן כלים ואי דצריכין הכשר מצד הבלוע כשיעשה מהן כלים אפ"ל דיהי' באמת מו"ש קודם לכן ואח"כ יעשה מהן כלים וצ"ע עוד בכ"ז כי כתבתי מתוך טרדות רבות ואי"ה אשנה פרק זה בארוכה

עתה בסדרי הדברים לדפוס זכני השי"ת ובא לידי ספר אור זרוע הגדול חלק ב' הנדמ"ח בירושלים עיה"ק תובב"א וראיתי במס' ע"ז סי' רצ"ז האריך טובא בדין זה אי כלי עצם בולע. והביא מהגמרות הנ"ל מפסחים (דף פ"ג) ומזבחים (דף צ"ח) דפשיטא לרש"י ז"ל דבעצמות ל"ש נותר. ועיי"ש בסוף דה"ק שכתב בזה"ל ושאלתי להרב ר' יחיאל בר' יוסף זצ"ל וכתב לי כלי עצם לא מצינו לו בליעה ואיסור וגם אל הרב ר' שמואל בר שלמה זצ"ל שלחתי והי' דוחה את ראיותי ולא הבנתי את דבריו וכאשר כתבתי כן נראה בעיני וע"ז אני סומך לעשות מעשה עכ"ל רבינו הגדול בעל אור זרוע זצ"ל. וצר לי מאוד כי לא העתיק לנו רבינו את מה שדחה דבריו הרב רבינו שמואל זצ"ל. ומתוך מ"ש יתבאר לך מה שיש לדון בראיות האור זרוע ז"ל. שוב מצאתי לכבוד ידי"נ הגאבדק"ק קינסק שליט"א בספרו חלקת יואב מהד"ת סי' שכתב לה"ד