כלי חמדה ויקרא לח

בפ"ח ממעה"ק הלכה כ"א שדקדק בלשונו הזהב דאין שוברין בפנים אלא כלי עיי"ש היטב נראה מדה"ק דענין זה שהחמירה תורה בחטאת להיות השבירה והמריקה ושטיפה בפנים בזה צריך רק כלים אמנם אם אינו כלי אע"ג דברור הדבר דאם ירצה להשתמש בו יהי' צריך הכשר אבל אינו בכלל חומרא דחטאת וא"כ בעצמות אע"ג דאינן כלים אע"ג דנבלע בהם נותר א"צ הכשר של חטאת. אמנם זה מספיק לדעת הר"מ ז"ל אבל לדעת רש"י ז"ל דס"ל דה"ה בכל הקדשים מטעם נותר ובכל הקדשים לא כתיב כלי די"ל דחטאת שאני כיון דצריך הכל בפנים לכן צריך כלי דוקא כמו"ש הר"מ ז"ל לדקדק בלשונו הזהב כמה פעמים וא"כ בכל הקדשים א"נ דהקפידה תוה"ק על בליעת נותר שיהי' צריך ביעור ה"ה עצמות צריכין ביעור ומסוגית הש"ס מבואר להיפך

אמנם כן לקושטא דמילתא נראה דלק"מ דהרי באמת צ"ע דלדעת הר"ן ז"ל דמבאר דענין זה דהחמירה תוה"ק דצריך שבירה בכלי חרס הוא מטעם לבער הבליעה ואיך נעשה מבוער ע"י השבירה הא עדיין נבלע בחרסם וממ"נ אם אמרינן דהבליעה הוי כמבוער א"כ למה צריך שבירה וע"כ דאינו חשיב כמבוער כיון דיוצא ע"י בישול א"כ אמאי מהני שבירה. אך האמת הוא לפי"מ דמבואר בנדה (דף ס"ב ע"א) לענין טומאה בחרסין שבלעו משקין דתלי' אם יכולין לצאת והקפיד עליו עיי"ש היטב דמבואר דאם דרכן לצאת הוי הבליעה בחרס כמאן דליתא ומעתה מובן היטב דברי הר"ן ז"ל דבכלי חרס כ"ז שלא נשברו הרי הבליעה סופה לצאת ע"י הבישול כיון דיכולין לבשל בה דהוי נוטלפ"ג וכיון דסוף הבליעה לצאת הרי אינה כמבוער לכן צריכה שבירה וכיון דנשברה ושוב לא חזי להשתמש בה לבשל בה וא"כ שוב הוי הבליעה כמבוער ול"צ ביעור כלל ולכן השבירה בכלי הוי הביעור כיון דשוב לא חזי לבשל בה הוי זה הביעור. ונראה פשוט דלפי"ז ה"ה דכלי מתכות אע"ג דצריך מריקה ושטיפה מ"מ אם ישבור אותה בוודאי מקיים מצות ביעור ורק קולא הקילה התוה"ק דסגי מרו"ש כיון דעיד"ז נתבער הבליעה אבל פשיטא דבשבירה בוודאי מקיים מצות בליעת נותר א"כ נראה פשוט דבעצמות כיון דאינן עומדין להשתמש בהן כלל הוי הבליעה בהן כמבוער ושפיר אמרינן בגמרא בפשיטות דבעצמות שא"ב מוח אפי' בעצמות חטאת ל"צ הכשר כלל כיון דהבלוע בהן ה"ה כמבוער

[ואכתי צ"ע לפ"ז הא דמבואר במשנה דזבחים (דף צ"ד ע"ב) בכלי מתכות וכלי חרס שיצאו ושנטמאו דצריכין שבירה שיהי' יכול להכניסן בפנים ואח"כ לסותמן שיקיים בהם מצות מרו"ש ושבירת כלים בפנים ולדעת רש"י ז"ל דאין נפ"מ בין חטאת לשאר קדשים דבכולן צותה התוה"ק לבער הבליעה רק דבחטאת צריך להיות הביעור בפנים א"כ זה דוקא כשעדיין לא נתבער אבל הכא כיון דע"כ צריך לשוברו בחוץ א"כ כבר נתבער בחוץ למה צריך להכניסו בפנים ולסותמו לבער עוד הפעם. ואולי י"ל דע"י השבירה שבחוץ עדיין אינו כמבוער כיון דעדיין יוכל להשתמש בו ע"י סתימה ושבירה דהוי כמבוער היינו דמשברו לשנים רק דקושית הגמרא כיון דעכ"פ בטל לי' מתורת כלי אין לשברו בפנים דמרו"ש ושבירה בפנים כלי בעי ומדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל הנ"ל דמבואר להדי' כן מדבריו ודו"ק היטב בזה]

איברא מה דיש לעיין בזה לפי"ז מה יהי' הדין אם יעשה מעצמות קדשים כלים אם יהיו מותרין בלא הכשר כיון דבאמת יש בהם בליעת נותר רק דאמרי' דהוי כמבוער א"כ זה דוקא כל זמן שהם עצמות אבל כשיעשה אח"כ כלים מהם יהיו צריכין הכשר. וא"ל דהוי נוטלפ"ג ז"א דהבליעה בכלי אינה נפגמת כמו"ש