כלי חמדה ויקרא לה

חולין הלא גם משום בישול קדשים צריך שבירה כיון שבא לידי נותר. וגם פירושו אינו מחוור. דנראה כוונת התרגום דמשום דאין מבשלין בו חולין אלא קדשים צריך שבירה. אך צ"ע הכוונה. וגם הדין צ"ע דאמאי יהי' אסור לבשל בו חולין. שו"ר בספר אמרי בינה דיני פסח סי' ח"י כתב לפרש דברי התרגום יונתן כדברינו. וכתב ביאור הדברים עפמ"ש בספר קומץ למנחה דבקדשים דכתיב בי' למשחה ולגדולה נפסל בי' גם ע"י נוטלפ"ג. וכיון דאסור לבשל בו חולין דהוי כלי שרת לכן צריך שבירה כיון דחולין א"א לבשל בו משום דהוי כלי שרת וקדשים א"א לבשל בו ממ"נ דאם לא יפגום הוי נותר וכשפוגם הוי נוטלפ"ג ומפסיד הקדשים שמבשל בו. אלו דבריו עיי"ש

והנה גוף דברי הקומץ למנחה מבוארין המה בספר פענח רזא שכתב בזה"ל וקשה מה בכך שהבליעה נעשית נותר מכיון שהוא נותר הוי נוטלפ"ג ואמאי ישבר. וי"ל דבקדשים כתיב למשחה לגדולה לכן בעי כדרך שהמלכים אוכלין אכילתן בלי נתינת טעם אחר אפי' לפגם. ובאמת יקשה עליו הא אפשר לבשל בו חולין או קק"ל לדעת הסוברים דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש למשחה לגדולה ומוכרחין אנו לומר כדעת הת"י הנ"ל דהוה כלי שרת ואסור לבשל בו חולין או אפי' קדשים קלים הנאכלין בכל העיר

אך באמת הדבר צ"ע לענ"ד לומר דבישול החטאת הי' בכלי שרת ועיין ברמב"ן ז"ל פרשת תצוה כ"ט ל"א בקרא ובשלת את בשרו במקום קדוש שהתפלא שיהי' צריך כהן בבישול חטאת המלואים וא"נ דכל חטאת צריך כלי שרת אין זה תימא כ"כ. ובאמת במילואים י"ל דהוא מטעם אחר כיון דהי' דוחה שבת ג"כ לכן הי' צריך כהן בבישול דבשבת אסור לזר לבשל כיון דהוא רק לאכילת כהנים בוודאי אסור לזר לחלל שבת. ויש להאריך בזה והדברים עתיקין וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ. ופשוט דלא הי' כלי שרת דהרי כלי שרת לא משכח"ל שיהי' של חרס ופסול אליבא דכ"ע וע"כ דהכלי שמבשל בו ה"ה של חולין ואין בו נפ"מ בין ק"ק ובין קק"ל ובין חולין גמורין דהכל מותר לבשל ביחד בכלי אחד כמו דנראה מבואר ממשנה זבחים (דף צ"ז ע"א) אם לא מצד דממעט באכילת קק"ל אבל חולין וקדשים מותר לבשל יחד וע"כ דלא הי' כלי שרת כלל ויותר מזה פשיטא לי' להגאון בכרתי ופלתי ז"ל סי' ק"ח ס"ק ז' בשלהי דבריו דהי' מותר לאפות פת חולין בתנור של מקדש עיי"ש. הכלל כי לענ"ד שד' הגאון אמ"ב ז"ל תמוהין בזה

שבתי וראיתי שדברי הגז"ל צודקין לכאורה וגמ' ערוכה מסייעא לי' דחטאת ואשם היו צריכין כלי שרת בבישולם כמבואר במנחות (דף צ"ו ע"א) שאלו את רבי זו מניין אמר להם הרי אמר ויאמר זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה. בלתי הוציא אל החצר החיצונה מנחה דומי' דאשם וחטאת מה אשם וחטאת טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי ועיי"ש ברש"י ותוס' נראה דצריך כלי שרת בבישול חטאת ואשם ואולי י"ל דהראי' דטעונה כלי וממילא כיון דבמנחה דנאפית קודם שנקמצה צריך כלי שרת כיון דיש עדיין הקומץ שצריך הקטרה למזבח משא"כ בחטאת ואשם דשוב ליכא אלא לאכילת כהנים שוב ל"צ כלי שרת. אמנם בפי' רבינו גרשום ז"ל שנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא מבואר להדי' דצריך כלי שרת לבשלם עיי"ש. וצ"ל לדידי' אע"ג דכלי שרת של חרס לא עבדינן היינו דוקא אם לא נעשה עדיין מצותה של המנחה והקרבן כגון בכל המנחות קמיצה ובשתי הלחם התנופה עם הכבשים ובלחה"פ סידור על השלחן וא"כ האפיי' לגבוה וצריך כ"ש של מתכות משא"כ בבישול חטאת ואשם כיון דהוא רק לצורך אכילת כהנים וכבר איתעביד המצוה של גבוה אע"ג דצריך כלי שרת מ"מ יכול