כלי חמדה ויקרא לג

ש"פ משא"כ בקדושת הגוף אם הוא נהנה ש"פ אע"ג דאסור בהנאה ואין בו תועלת להקדש מ"מ מועל. אמנם זה ברור דצריך דוקא שיהנה ש"פ ובפחות מש"פ אין בו מעילה ובזה א"ש דקתני במשנה סתמא דאין מעילה בפחות מפרוטה ולפי הנ"ל א"ש דקאי על קדושת הגוף ג"כ דגם בזה ליכא מעילה בפחות מפרוטה וז"ב ואמת ולפי"ז נסתרו דברינו בשיטת רש"י ז"ל דהטעם דאין הקדש חל על פחות מש"פ מצד דא"ב מעילה דא"כ גם בקדה"ג צריך להיות כן והרי מבואר בגמרא להיפך וגם נסתר בזה מ"ש האחרונים לומר דסברת רש"י ז"ל דהקדש אינו חל על פחות מש"פ משום דהוי אינו שלו כדבריו במס' סוכה הנ"ל דהרי מסוגי' דכריתות הנ"ל מבואר דהקדש חל על פחות מש"פ וא"ר ע"כ דמיקרי שלו. דאינו שלו אינו יכול להקדיש

לכן נלענ"ד לתרץ דברי רש"י ז"ל דמודה דפחות משוה פרוטה הוא שלי ומיקרי עליו שם בעלים רק דס"ל לרש"י ז"ל דפחות מש"פ כיון דמחל איניש אם גזלו ממנו וא"צ להחזיר וא"כ יכול אדם ליטול הדבר ממנו בע"כ מיקרי אינו ברשותו וזה נכון בסברא. ומעתה א"ש דברי רש"י ז"ל לפמ"ש הריב"ש מובא בקצוה"ח סי' קי"ז ס"ק ב' שדעת רש"י ז"ל דאע"ג דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כמו בגזל ולא נתייאשו הבעלים דשניהם אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב היינו דוקא בהקדש בדה"ב דילפינן מקרא דכי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו וכו' משא"כ קדושת הגוף חל גם על אינו ברשותו עיי"ש בקצוה"ח שמכריח כן מד' רש"י פסחים בסוגי' דלמפרע גובה ובחי' שם כתבנו שנראה שכן הוא דעת התוס' חולין (דף ק"מ ע"א) ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת שנסתפקו בעבר והקריב בהמת עיר הנדחת אי קדשו. ותמהו האחרונים הא איסה"נ הוא וא"י להקדישן. ומ"ש בזה בתשו' חת"ס ח' או"ח סי' ק"פ צ"ע כמו"ש במק"א. ועיין בקונטרס אחרון הנדמ"ת בתשו' הריב"ש דפוס ווילנא ואכמ"ל. אמנם האמת נראה כמו"ש הקצוה"ח בסי' ת"ה דאיסה"נ הוי אינו ברשותו אמנם שם בעלים נקרא עליו וא"כ בקדושת הגוף דיכול להקדיש א"ב ה"ה דיכול להקדיש איסה"נ וצדקו דברי התוס'. ומעתה א"ש דדוקא קדושת בדה"ב אינו חל על פחות מש"פ אבל בכריתות דמיירי מקדושת הגוף חל גם על פחות מש"פ. ולפי"ז יש לתרץ גם קושי' התוס' דלכן לא תני במשנה דהזהב דאין הקדש חל על פחות מש"פ כיון דאינו כולל כל הקדש דבקדושת הגוף רש"י ז"ל מודה דחל גם על פחות מש"פ לכן לא תני לה במשנה

ומעתה אחר שבררנו שרש"י ז"ל מודה דפחות מש"פ הוי שלו נבוא לבאר ד' רש"י ז"ל בסוכה (דף כ"ז ע"ב דכוונת רש"י ז"ל דלכן ס"ל לרבנן דלא מקשינן סוכה ללולב כיון דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ולא אתי' ש"פ לכ"א והוי אינו ברשותו וזה אינו בכלל לכם דלכם צריך שיהי' גם ברשותו והראי' לזה דנתמעט מלכם אם אין באתרוג היתר אכילה כיון דאינו לכל צרכיכם אע"ג דהוא שלו וע"כ צ"ל דגם א"ב לעשות בו מה שירצה נתמעט מלכם א"כ ה"ה אם נקיש סוכה ללולב יהי' פסול בו גם א"ב וזה אי אפשר מדכתיב כל האזרח וכו' וא"כ ממילא גם לענין שלו לא מקשינן סוכה ללולב וז"ב ואמת בדעת רש"י ז"ל לענ"ד [ועיי' בתוס' סוכה (דף ל"ה ע"א) ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה דלך הוי כמו לכם לבד היכא דאסרה תורה באכילה אז אמרינן דבא רק להנאה וכן בלכם דרשינן כן וראי' מערלה דהוי דרשינן מלכם היתר הנאה לולא דאסרה תורה בפירוש. והבן היטב כי קצרנו פה והארכנו בזה בתשו' לגדול אחד שעלה בדעתי לחלק בין זל"ז] הכלל היוצא מדברינו שעיקר כוונת רש"י ז"ל דלך האמור בסוכה אינו אתי להורות שיהי' רק שלו כיון דזה כולל