כלי חמדה ויקרא לא

במק"א להוכיח כן מהא דטימא שמואל א"ע לאגג אע"ג דהי' נזיר וע"כ מצד דעדל"ת כמו"ש המפורשים. וקשה לדעת הר"מ ז"ל בס' יראים דהמצוה מוטלת רק על המלך א"כ איך שייך בשמואל עדל"ת וע"כ כנ"ל אך שם י"ל דהוא מטעם שליחות והארכנו בזה במק"א

אמנם יהי' איך שיהי' זה נראה פשוט דאם הלאו אצל שניהם והעשה אצל אחד לא אמרי' עדל"ת וכמו"ש התוס' הנ"ל ומעתה נראה דהכא כיון דכתיב לא תכבה נראה מבואר דגם גרמא אסור וא"כ נראה דגם הבעלים שמתנדבין נסכים ומביאין אותם לכהנים לזלף על האישים עוברים בלאו דלא יכבה כיון דעכ"פ גרמא הוי כיון דכהן מוכרח על ידו לכבות את האש שעל המזבח פשיטא דלא גרע מגרמא וא"כ הבעלים והכהן עוברים בלאו אמנם המצוה אינו אלא בבעלים שמקריבין נסכים וא"כ ל"ש בזה עדל"ת ושפיר ס"ל לראב"י ולר"ע דאסור אפי' בכיבוי דמצוה וע"ז תרצינן בגמרא הא ר"י הא ר"ש והיינו דלר"י דס"ל דדשא"מ אסור א"כ גם אצל הבעלים איכא איסור ול"ש בזה עדל"ת משא"כ לר"ש דס"ל דשא"מ מותר א"כ גרמת הבעלים ליכא איסורא כלל כיון דאינו מכוון ואיסור זה שעל כל ישראל אע"ג דגם גרמא אסור כיון דכתיב לא תכבה אבל פשוט דל"ש לאסור באינו מכוין כיון דאיסור שעל כל ישראל אינו אלא במעשה ממש וא"כ אף דגם גורם אסור מ"מ היינו דוקא במכוין וא"כ אצל הבעלים ליכא איסור נהי דאכתי איכא איסור מצד הכהנים דאצלם כיון דהאיסור הוא אפי' בלא מעשה כמו"ש הרמב"ן ז"ל גם אינו מכוין אסור ע"ז שוב אמרינן כיבוי דמצוה שאני והיינו עדל"ת כנ"ל

ומעתה יוצא לנו לפי"ז דאליבא דאמת אע"ג דשמואל כר"ש ס"ל מ"מ הא דס"ל דאשה ריח ניחוח היינו לאישים ממש היינו ע"כ משום דעדל"ת ולפי"ז נראה דר"ע לשיטתו דס"ל בפסחים (דף ה' ע"א) דדייק ר"ע דתשביתו היינו מערב יו"ט דליכא למימר דמיירי ביו"ט מדמצאנו להבערה שהוא "אב מלאכה" ופירשו התוס' דאם לא הי' אב מלאכה לא הי' אסור ביו"ט משא"כ משום דהוא אב מלאכה אסור ביו"ט ושוב לא מצי קאי על יו"ט ואע"ג די"ל עדל"ת ע"כ דס"ל לר"ע דאם יש לנו עצה אחרת לפרש הקרא באופן שלא יבוא לידי דחוי' אמרינן דהפירוש כן וא"כ ממילא ה"ה הכא אע"ג דא"נ דהפירוש הקרא לאישים יהי' מותר מכח עדל"ת מ"מ ס"ל יין לנסכים ומפרש לקרא דאישים שנחת רוח הוא לפני כאישים ומתורץ לנכון קו' התוס' ושיטת הר"מ ז"ל בזה ונסתעיי' מזה שיטת המקו"ח ז"ל דהיכא דאסור באין בו מעשה גם דשא"מ אסור. ואע"ג דבעיקר דברי המקו"ח ז"ל כתבנו בחלק א' בפרשת ויצא לפקפק עליו עיי"ש באריכות. אמנם מלבד שנראה עיקר דאפי' א"נ דלא כהמקו"ח מ"מ הכא בלאו דלא תכבה האמור גבי אש תמיד תוקד כיון דאמרינן דפירושו דהוי אזהרה על קיום האש שלא יהי' נכבה האש בשום פנים א"כ ברור הדבר דא"נ דגם מקצת כיבוי הוא אצל כהנים בכלל אזהרה זו דגם אינו מכוין בגדר האיסור כמו שכתבנו שם לענין בל יראה דאסור אף באינו מתכוין מטעם זה עיי"ש היטב ודוקא היכא דאזהרה לנוכח כמו ולא תותירו וכיו"ב אז י"ל אע"ג דהוי לשאב"מ מ"מ אם הוא בלא מחשבה ג"כ ליכא איסורא משא"כ לאוי דבל יראה ולא תכבה הנאמר גבי אש תמיד. אך מלבד זאת כעת מצאתי שהרב אומר כן ה"נ אדמו"ר הקדוש גאון עוזינו מסאכטשאוו שליט"א בהקדמתו היקרה לספר "אגלי טל" שמסכים לדברי רבינו הגדול בעל מקו"ח ז"ל ובטלה דעתי בזה

ג) בקרא וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל וגו' אעתיק בזה מ"ש זה זמן רב בתשו' לכבוד ידי"נ הרבני החו"ב זית רענן כש"ת מו"ה ישראל משה זיסקינד נ"י מטורעק. ושייך