כלי חמדה ויקרא רצ

סומאת שנדרה לפימ"ש המכריע ושאר פוסקים דנהי דסומא פטור מכל המצות מ"מ ממצות שב"נ חייב גם סומא חייב א"כ אם אמר לה אבי' לעבור על נדרה לא תהי' צריכה לשמוע לו כיון דעל כ"א אינה מוזהרת אבל באיסור בל יחל איתא הא גם ב"נ מוזהר לכן שפיר צריך קרא באופן כזה דאב יוכל להפר לה כי מצד כבוד אב לא היתה מחוייבת לשמוע לו ודו"ק

אך יש לדחות לפימ"ש במק"א לחדש דבמצות שבין אדם לחבירו כ"ע מודים דסומא מוזהר וכיו"ב כ' הה"מ פ"א הל' גניבה ה"י לענין קטן אוכל נבילות דאין ב"ד מצווין להפרישו ז"ד במצות שבין אדם למקום אבל לא במצות שבין אדם לחבירו עיי"ש א"כ לפ"מ דמבואר בפיהמ"ש להר"מ ז"ל ריש הל' פאה דכ"א הוא מצוה שבין אדם לחבירו א"כ גם סומא מוזהר בכ"א וממילא קו' המחה"ש במקו"ע כמובן אך בעיקר הדבר שכ' דבמצות שבין אדם לחבירו גם סומא מוזהר וממילא גם מוזהר בכ"א שהוא בין אדם לחבירו לכאורה צ"ע שהוא נגד הש"ס ב"מ (דף ל"ב) דפריך הגמ' טעמא דכ' רחמנא את שבתותי תשמור הא בלא"ה הו"א לציית לי' הא עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וקשה הא שפיר צריך קרא בבן סומא לפימ"ש הפרמ"ג בפ"כ סוף ח"ג דבלאוין סומא מוזהר א"כ שפיר צריך קרא בסומא דהו"א דנימא עדל"ת

אך זה ל"ק די"ל לפ"ד החינוך ז"ל מצוה רצ"ז דבעשה שיש עמה לאו גם נשים מצווין על עשה אף דהוי מצ"ע שהזמ"ג ועיי"ש במנ"ח מ"ש בזה א"כ י"ל דה"ה בסומא דמצוה גם על עשה שיש עמה לאו כיון דעשה חמור טפי משאר עשין ובפרט דשבת במרה נצטוו והוי בכלל מצות שקודם מ"ת וממילא גם סומא מוזהר כמש"ל בשם המכריע ז"ל ולד' החינוך הנ"ל העירנו כבוד ידי"נ המל"ג החו"ב זי"ר וכו' מהו"ר יצחק מאיר נ"י מקלישצוב בן הרב הגאון מוידבה שליט"א וכ' לי גם להסביר ד' החינוך בטו"ט ואכ"מ. ובאמת כד' החינוך ז"ל מבואר בירושלמי פסחים ר"פ האשה א"ר מנא חומר היא מצות עשה שהיא באה מכח הל"ת עיי"ש ועיי"ש בשירי קרבן מ"ש בזה ובעיקר קו' המחה"ש עיין בת' משיבת נפש סי' ט"ז ובחידושי הארכתי בזה עוד לת' בכמה פנים ואכ"מ

ח) פרשת תזריע האריך כבוד אאמו"ר שליט"א בדברי הירושלמי קידושין (פ"א ה"ז) דיליף לה דהחיוב מילה מוטל על אב מקרא דביום השמיני עיי"ש. ולפענ"ד נראה בכונת הירושלמי בדרך פלפול דהנה לכאורה קשה אמאי מילה דוחה שבת דהוא עשה ול"ת ימולו ע"י נשים דליכא אצלם אלא הלאו גרידא. אך באמת ל"ק כיון דמצות מילה הוא מצות אב וכבר כ' המקנה קידושין דעל אב איכא ב' מצות מצות אב ומצות ב"ד ונודע דעת הריטב"א דתרין עשין דוחין גם לתו"ע א"כ אינו נפ"מ מאב לאשה כיון דגם אצל אב אמרינן ע"ד כדין ומצוה בו יותר מבשלוחו וזה כונת הירושלמי דהנה נודע סתם ירושלמי הוא ר"י ור"י ס"ל בע"ז (ד' כ"ז) דמילה באשה כשרה וכבר כ' המקנה קידושין בסוגי' דשם דלמ"ד מילה באשה כשרה הוי אשה בכלל ב"ד א"כ לשיטתו הי' קשיא לי' אמאי נימא דביום אפי' בשבת הא איכא עצה ע"י אשה ע"כ מדחזינן דאין מלין ע"י אשה אף דהוי בכלל ב"ד ע"כ צ"ל דהחיוב מילה הוא על אב דוקא וזה נשמע מקרא דביום ודו"ק וע"ל בכוונת הירושלמי לפימ"ש המאירי ביצה (דף ו') דמלאשאצל"ג מותר לגמרי ביו"ט לכ"ע והנה מבואר ברשב"א שבת (דף ק"ו) דתיקון מצוה הוא רק מלאשצל"ג א"כ לפ"ז קשה אמאי מילה שלב"ז אינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט ואמאי הא באמת גוף המילה הוא קלקול רק דמצוה מחשיב אותו לתיקון והתיקון הוא רק מלאשאצל"ג א"כ ביו"ט דמותר מלשאצל"ג אמאי אינו רשאי למולו ביו"ט אמנם י"ל לפימ"ש הר"ח בשבת (דף