כלי חמדה ויקרא רפט

הא הוי עשה דפשיעה כיון דעשה הוא לטובתה והיא לא פשעה מה בכך דהוא פשע בזה מ"מ צריך לומר עדל"ת וע"ז תי' הגמ' כיון דגם היא מוזהרת וכיון דתלי' בדידה אין סברא שהוא יעבור על איסור במקום שתלי' בדידה וז"נ בביאור הסוגי'. ולפ"ז סרה מהר קו' ב' מיבמות דהנה באמת בתוס' שם הקשו הא אפשר להמתין עד למחר ותי' כדי שלא יענו את הדין עיי"ש א"כ העשה נוגע לחבירו ולכן ל"ש בזה סברת המפורשים כנ"ל וגם ל"ק מיבום דאמרינן עדל"ת כנ"ל. ג) מה שתמה מד' המדרש משלי הנה בפשיטות לק"מ עפי"מ שכ' בתשו' הרשב"א סי' צ"ג לפרש הענין על ימי הגלות דהיינו שעל שאר ימים טובים יוכל לגרום החטא ח"ו שיתבטל משא"כ פורים ויוה"כ [ואם כי מבואר בחולין (דף ק"א) אמר רבא שמדא הוי מבואר דגם יוה"כ יוכל להתבטל ח"ו ונראה דהרשב"א ז"ל הרגיש בזה ודקדק בלשונו דיוה"כ מכפר לעולם ולא ק"מ כמובן] ועיין שם ברשב"א ז"ל שכ' דח"ו לומר כן שיבטל מה"ת אפי' אות אחת עיי"ש וממילא ל"ק על המפרשים מד' המדרש משלי הנ"ל כמובן

ו) עיין בקונטריסי שם מ"ש לת' קו' החזקוני דל"ל קרא דכ"א א"ד שבת ת"ל כיון דמצוה לשמוע לו הו"ל אביו רשע כיון דבע"כ מוחיב בה ואמרינן ישלד"ע והו"ל אינו עושה מעשה עמך וממילא אינו חייב לכבדו. וכתבתי לת' לפ"מ שכ' השימק"ב בכונת הגמ' ב"מ (דף ל"ב) ס"ד הואיל והוקש כבודם לכבוד המקום הלכך לציית לי' וכו' אין הכונה דמש"ה צריך לשמוע לאביו לחלל שבת דעכ"פ עדיף מכהמ"ק ל"ה רק דיוכל לעשות כמו שירצה משום דשניהם שוין וא"כ ל"ד לחצר וממילא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ול"ק קו' החזקוני. וכתב לי ע"ז ידידי החו"ש זי"ר מה"ו מרדכי ווייטץ נ"י מקאליש דקו' החזקוני יסובב על התי' הב' של שימק"ב ז"ל דכ"א גדול מכהמ"ק עיי"ש בהחזקוני ז"ל וא"כ הקו' במקו"ע ויפה העיר אמנם עכ"פ ארווחנא בזה לת' ד' רש"י ז"ל בפ' קדושים על הפ' איש אמו ואביו תיראו וגו' וז"ל אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות עכ"ל ודברי רש"י ז"ל תמי' מאוד מש"ס ב"מ שם דתי' דס"ד כיון דהוקש כבודם לכהמ"ק אפי' עשה ול"ת נמי דחי קמ"ל א"כ מבואר הוא דגלי קרא דכ"א א"ד שבת היינו רק בעשה ול"ת ומנ"ל לרש"י ז"ל דה"ה בשאר כל המצות ועיין בתוס' יבמות (דף ו' ע"א) ד"ה ניגמר מהכא עיי"ש ועיין בספר חוט המשולש פ' קדושים מ"ש בזה. אמנם לפי הנ"ל ניחא די"ל דלרש"י ז"ל הי' קשיא לי' קו' החזקוני ז"ל דלל"ק דא"ד שבת כנ"ל ועכצ"ל כמו"ש השימק"ב הנ"ל דכונת הגמ' הוא כיון דהוקש כבודם לכהמ"ק שניהם שוין ויוכל לעשות כמו שירצה א"כ שפיר עושה מעשה עמך כיון דאמרינן אשלד"ע א"כ לפ"ז ז"ד בעשה ול"ת דצריך לבוא לטעמא דהוקש ע"ז אמרינן דשניהם שוין אבל בל"ת גרידא פשיטא דדחי לכהמ"ק א"כ שוב הו"ל אביו רשע כיון דבע"כ מוחיב בה ואמרינן ישלד"ע ושוב אינו חייב בכ"א ואינו צריך קרא לזה כקו' החזקוני הנ"ל ולכן שפיר כ' רש"י ז"ל דה"ה בשאר כל המצות וז"נ מאוד. ובעיקר קו' החזקוני עיין בפנים יפות עה"ת מבעל הפלאה ז"ל ועיין מ"ש בזה אאמו"ר שליט"א בפנים פ' קדושים עיי"ש

ז) שם בקונטריסי הבאתי קו' המחצית השקל הנודע דל"ל קרא דכ"א אינו דוחה שבת ת"ל כיון דחזינן דגילתה התוה"ק קרא מיוחד דאב יוכל להפר נדרי בתו ואי אמרינן דכ"א דוחה שבת ל"ל קרא הא תמיד תהי' מוכרחת לשמוע לאביו מצד כ"א א"כ עכצ"ל דכ"א א"ד שבת ול"ל קרא דשבתותי תשמורו עיי"ש מ"ש בזה. וי"ל עוד בזה לת' קו' המחצה"ש הנ"ל לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"ט דנזיר דב"נ מוזהר על בל יחל א"כ י"ל דצריך קרא בבת