כלי חמדה ויקרא כט

הנ"ל ותראה שלא עלה ע"ד אדם לומר שאם לא יהי' כבשים לתמיד שיהי' אסור להקריב שאר קרבנות ואדרבה ברור ופשוט להיפך דתמיד אינו מעכב שום קרבן ואם ליכא תמידין מבוקרין לדעת הפוסקים דביקור מעכב בתמיד בוודאי מקריבין לכתחילה נדרים ונדבות וכל הקרבנות שצריכין להקריב במקדש

ומ"ש רבינו ז"ל דאם לא יהי' מעכב כל הקרבנות לא היו נותנין כל הפלגה בכבש אחד בכל יום ובפרט מנכסי גבוה. אינו מובן כלל דהרי בכל מצ"ע צריך ליתן סך רב לקיום מצ"ע ובפרט קרבן תמיד דהוא מצ"ע דכל ישראל ומכפר על כל ישראל בוודאי דכל הון היו ישראל נותנין לקיים המצ"ע. ועיין בתוס' חולין (דף י"א) ד"ה אבל שהקשו דאמאי לא ילפינן מכל קרבנות דדחי שבת דדילמא טריפה הוא וכתבו לתרץ בזה"ל ונ"ל דא"י להוכיח משום דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלידחי שבת מצות קרבן כמו שבפק"נ אמרי' בסופ"ק דכתובות דלא הלכו בו אחר רוב עכ"ל. ולכאורה צ"ע הדמיון לפק"נ. ולהנ"ל י"ל דהתוס' לשיטתם דמותר לחלל שבת להציל חבירו מאיסור אפי' בחילול שבת דאורייתא ועיין בש"ע או"ח סי' ש"ו ס' י"ד ועיי"ש בטו"ז מה שהעיר מסי' שכ"ח דהרשב"א ז"ל פליג עכ"פ דעת התוס' כן הוא כיון דגדול המחטיא את חבירו יותר מהורגו גם זה בכלל פק"נ וא"כ י"ל דה"ה דק"צ דוחין שבת כיון דהם לצורך כלל ישראל לכפר עליהם כמאמרם ז"ל דתמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות היום וכיון שכן הו"א דדומה לפק"נ דדוחה שבת אף בספק ודו"ק. הכלל שדברי רבינו זצללה"ה בענין זה שגבו ממני

ובעיקר דברי התו"כ מה שאמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חס"כ. שמעתי בשם כבוד אדמו"ר רשכבה"ג מרן מגור זצוקלל"ה שאמר לפרש דכל החושים שבאדם יש להם כיסוי לבד הלב שאין לו מכסה כלל ולזה צריך בזה זירוז ביותר כיון שאין בו כיס ודפח"ח. ונראה שלכן עולה באה על הרהור הלב והיינו להורות דמחשבה שבאדם הוא העיקר וצריך להיות כולו לגבוה כי הדעת שבאדם הוא עיקר האדם שזה יתרון האדם על הבע"ח במה שחנן אותו השי"ת דעת לכן צריך עיקר הזירוז במחשבתו של אדם וכ"כ במק"א שבזה ר"ש לשיטתו דס"ל דשא"מ מותר כי עיקר הוא הדעת שבאדם ותלי' הכל בכוונה וכן נראה דמה"ט ר"ש הי' דורש טעמא דקרא כי הטעם של כל דבר הוא הדעת של הדבר והוא נצחי וכמו"ש המהר"ל ז"ל בספר גור ארי' פ' חקת לבאר הענין דפרה של משה לעולם קיימת כי כל דבר שכלי יש לו קיום ומפני שסוד פרה אדומה לא נגלה אלא למשה ולפיכך הי' קיום לפרה שעשה משה כי היא נעשה עפ"י השכל והדעת ועיין באוה"ח שם שכוון ג"כ לזה עיי"ש היטב ולזאת ר"ש שרצה לנצח את התורה והמצות בישראל דריש טעמא דקרא. ובדרשותינו הארכנו בזה בכמה ענינים ואכ"מ

ב) ברמב"ן ז"ל בקרא ואש המזבח תוקד בו כתב בזה"ל, ולפי דעתי מה שאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה מצוה לכהנים בקיום האש כמו שאמר ובער עלי' הכהן עצים וצוה שיזהרו בזה ויערכו אש ועצים הרבה שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה והזהיר בלאו שלא תכבה לעולם. והנה אם נתעצלו הכהנים וכבתה האש עוברים בלאו וכו'. ומה שאמר ואש על המזבח תוקד בו לא תכבה מקרא יתר ובדרוש לרבותינו בכל אדם מלמד שכל המכבה עובר בל"ת ואפי' כבה מן המערכה גחלת אחת לוקה וכו' עכ"ל

והנה ביאור דברי רבינו ז"ל כ"כ בקצרה בספרי חמדת ישראל חלק הלאוין אות כ"ג דס"ל דשני לאוין חלוקין המה