כלי חמדה ויקרא רפח

אינן גולין דמה הוא שעשה מעשה מזיד אינו גולה הם שלא עשו מעשה מזיד אין דין שלא יגלו וברש"י ז"ל מה הוא שעשה מעשה מזיד שהרג נפש שלא בהתראה וקשה לכאו' לפ"מ דמבואר בחי' הר"ן סנהדרין פ"א דהכנסת כיפה הוא דאו' א"כ הקו"ח פריכא הוא כיון דהוא מחייב בכיפה לכן פטור מגלות אבל העדים שפיר יתחייבו ועכצ"ל דבלא התראה לגמרי אפי' לכיפה אין מכניסין והבן. ואחי היקר הב' המופלג והמשכיל כמר חנוך העניך נ"י אמר ג"כ להביא ראי' לזה ממכות (דף ז' ע"ב) בתוס' ד"ה פשיטא בר קטלא הוא תימא אימא במזיד ולא התרו בו וקשה במזיד בלא התראה מכניסין לכיפה א"ו דבלא קבלת התראה גם לכיפה אין מכניסין וד' אאמו"ר שליט"א נכונים מאוד. ובאמת בעיקר הדבר לחלק בין ישראל לב"נ באיסור סברא העיר אאמו"ר שליט"א מד' הגמ' שבועות (דף כ"ב ע"ב) בשבועה שלא אוכל ושתה דמבואר בגמ' איב"א סברא איב"א קרא ועיי"ש בתוס' שכ' דאין הסברא פשוטה כ"כ נ' דאם הי' סברא פשוטה הי' חייב אף בלא קרא דשתי' בכלל אכילה אמנם ברשב"א ז"ל מבואר דעיקר החיוב מכח הקרא רק דלא נימא דבנדרים הולכים אחר לב"א לכן מייתי הגמ' דגם בלשון בני אדם שתי' בכלל אכילה עיי"ש נראה דמסברא בלבד א"א לחייב ישראל אמנם בב"נ דפסק הר"מ ז"ל פ"י מהל' מלכים ה"א דב"נ נהרג באומר מותר בג"ע ושפכ"ד דהוא מצות שכליות נראה מבואר דהוא מטעם זה כיון דאיסורים אלו בלא קרא אסורין הן מסברא והוי מזיד באיסור סברא ולכן נהרג עליהם וכמש"כ בספר בית האוצר בשם החזקוני ועיין במכות (דף ט' ע"א) ובס' חמדת ישראל בדיני ב"נ ואכ"מ יותר

ה) עיין בקונטריסי הנספח בסופו שהבאתי לת' קו' התורת חיים סנהדרין (דף ע"א) דאמאי ס"ל לר"א דעיר הנדחת שיש בה מזוזה אינה נעשית עיהנ"ד נימא עדל"ת עיי"ש מ"ש בזה. וי"ל עוד בקו' התורת חיים הנ"ל לפימ"ש המפרשים טעם חדש בעדל"ת משום דעשה יש לה חשיבות יותר דלא יתבטל לעת"ל משא"כ הל"ת דמתבטל לעת"ל כיון דלעת"ל יבוטל היצה"ר א"כ העשה יש לה חשיבות יותר לכן אמרינן עדל"ת א"כ לפ"ז י"ל כיון דעשה דשריפת עיר הנדחת ג"כ יתבטל לעת"ל כיון דלעת"ל לא יהי' עוד עיהנ"ד א"כ אין יתרון בעשה יותר מל"ת לכן לא אמרינן עדל"ת וכבר נדפס זה בשמי בירחון אהל יצחק היו"ל ע"י ידי"נ הרב הגאון מוה"ר יצחק קליין נ"י מסאטמאר (מדינת אונגארין) והנה ידידי הרב הגאון המפואר גבור לאחיו עטרת הנדיבים וכו' כש"ת מוה"ר יעקב גורדין נ"י בשבת תחכמוני דק' שוטהפארט (מדינת אנגליה) כתב לי להשיג על סברת המפרשים מכמה מקומות בש"ס. א) בכתובות (דף מ') דפריך וליתי עשה דולו תהי' לאשה וידחה הלאו דממזירות אע"ג דגם העשה יתבטל לעת"ל. ב) במסכת יבמות (דף ו' ע"ב) דרוצה ליליף עדל"ת מחייבי מב"ד עיי"ש והא בטח יבוטלו המיתות ב"ד וא"כ איך שייך בי' עדל"ת. ג) מדברי המדרש משלי שכל המועדים עתידין להתבטל חוץ ימי פורים ויה"כ א"כ איך שייך בכל מצות יו"ט עדל"ת עכ"ד

ולהצדיק ד' רבותינו הגאונים ז"ל שלא יהי' נראין ד' כטועה ח"ו הנני להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וזהו. א) במה שתמה מש"ס כתובות לק"מ אדרבה י"ל דזה כוונת הגמ' בתי' כיון דאי אמרת ל"ב ליתא לעשה כלל א"כ יוכל גם העשה להתבטל גם עתה ולכן לא אמרינן עדל"ת אמנם באמת בלא"ה לק"מ כיון דעשה דולו תהי' לאשה הוא מצוה שבין אדם לחבירו ובלא"ה אלים טפי מהל"ת שבין אדם למקום ולכן צ"ל בזה עדל"ת וסברת המפרשים ל"נ אלא היכא דהוי תרוי' בין אדם למקום אבל היכי דהעשה הוא בין אדם לחבירו אלים טפי ובאמת מה"ט ל"ק מה שהקשו המפרשים