כלי חמדה ויקרא רפז

דלא ילין ל"ש בנשים בשום מקום ויש לי הרבה להאריך בזה ואכ"מ. אמנם בעיקר ד' החינוך דס"ל דנשים חייבין בסיפור יצ"מ אף דהוי מצ"ע שהזמ"ג י"ל לפ"מ שראיתי בספר שפת אמת לס' ויקרא ד' ל"ב לאדומו"ר מרן הגאון הקדוש מגור זצ"ל טעם חדש על מה דאין מברכין על סיפור יצ"מ כיון דמצד השכל ג"כ חייבין להודות ולהלל למי שעשה לנו הנסים האלה כמו דאיתא עבדא דמפיק לי' מארי' לחרות ויהיב לי' כספא ודהבא אית לי' לשבחא וכו' ולכן ל"ש ע"ז לברך אקבו"צ כיון דבלי ציווי ג"כ אנחנו חייבין לעשות עכדה"ק ודפח"ח וש"י. ובאמת כבר קדמו בזה גדולי האחרונים בהך טעמא דאין מברכין על מצות שכליות ועיין בחמדת ישראל בריש דיני ב"נ עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל כיון דהוא מצות שכליות גם נשים חייבין בה אף דהוי מצ"ע שהזמ"ג כיון דמתפילין ילפינן לה א"כ ז"ד במצוה שהי' צריך ציווי אבל לא במצות שכליות וז"נ לענ"ד

ג) בפרשת בא אות ו' הביא אאמו"ר שליט"א בשם הפוס' דאף דאין לו קרקע פטור מפסח ז"ד מפ"ר אבל בפ"ש אף אל"ק חייב עיי"ש. ונראה לי דזה תליא בפלוגתת הש"ס אי פ"ש הוא חיוב בפ"ע או הוא רק תשלומין דראשון דלמ"ד דהוא חיוב בפ"ע אף באל"ק חייב כיון דכל הטעם דמי שאל"ק פטור מפסח הוא משום דנילוף מראי' א"כ זה הוא רק בפ"ר אבל לא בפ"ש אבל אם נאמר דהוא תשלומין דראשון פטור גם מפ"ש וז"פ. ובזה אמרתי פלפלת כ"ש ליישב רבינו הר"מ ז"ל במה שלא הביא הדין דר"א פסחים (דף ח') דמי שאין לו קרקע פטור מראי' ואמרתי דהנה לכאורה קשה דאמאי לא קתני במתני' גם החילוק זה דחשיב שם מה בין פ"ר לפ"ש הא הו"ל לחלק גם בזה דבפסח ראשון אל"ק פטור ובפ"ש חייב ולכאורה מוכח ממתני' דלא כר"א דאף מי שאל"ק חייב בראי' וא"כ חייב נמי בפסח אך למ"ד תשלומין דראשון הוא אינו ראי' כלל כמובן והנה הר"מ ז"ל דפסק דפ"ש הוא חיוב בפ"ע שפיר הוכיח ממתני' זאת דליתא לדר"א דאל"כ הו"ל לחלק במתני' בין פ"ר לפ"ש ולכן לא הביא הדין דר"א ודו"ק. ולפי הנ"ל מיושב קו' האחרונים בסוגיא דכבוד הבריות (ברכות דף י"ט ע"ב) דפרכינן מברייתא ולאחותו מה ת"ל הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת וכו' ת"ל ולאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא למת מצוה אמאי לימא אין חכמה וכו' וקשה אמאי פריך הגמ' מפסח דילמא שאני פסח הנדחה מפני מת מצוה הואיל דאפשר להבעלים להפקיר הקרקעותיהם ויפטרו מפסח מש"ה קיל טפי ואינו דוחה כבוד הבריות כמו דאמרינן בר"פ דר"א דמילה דמודה ר"א דמכשירי ציצית אין דוחין שבת הואיל ובידו להפקיר טליתו א"כ ה"נ הואיל ובידו להפקיר קרקעותיו מש"ה פטור מפסח אבל בכלאים דליכא שום צד לפטור עצמו מאיסור כלאים מש"ה אינו נדחה מחמת כבוד הבריות ע"כ. אמנם בהנ"ל לק"מ ודהנה באמת בסוגי' זו קשה בלא"ה דאמאי מקשה הש"ס מפסח דנדחה מחמת כבוד הבריות הא י"ל פשוט דהוא מחמת דיש לו תשלומין בשני א"כ מוכרח דסוגי' זו אזלא למ"ד דפ"ש הוא חיוב בפ"ע וא"כ אכתי קשה אמאי לא מחלק המתני' בין ראשון לשני כנ"ל וא"כ מוכח ממתני' דליתא לדר"א דאף מי שאין לו קרקע חייב בכל ושפיר מקשה הש"ס מפסח ודו"ק

ד) בפרשת ויקהל אות ד' האריך כבוד אאמו"ר שליט"א לדחות ראיות הג' בעל בית האוצר ממכות דישראל נהרג מכח איסור סברא וכ' דמגמ' מוכח להיפך עפי"מ שמחדש דנהי דקיי"ל דהורג נפש שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה אין הפירוש בלא התראה לגמרי רק של"צ קבלת התראה שיתיר את עצמו למיתה אבל התראה צריכה גם להכנסת כיפה ונ"ל להביא ראי' מגמ' ערוכה מכות (דף ב' ע"ב) דמייתי הקו"ח דעדים זוממין