כלי חמדה ויקרא רפו

אם שמוע לא הי' לפני דיבור כלל ועיי' בכסא דהרסנא סי' כ"ד מ"ש בזה אמנם הדבר פשוט כנ"ל ומעתה נראה דנהי דנשים פטורין ממצ"ע שהזמ"ג אפי' באותן שנאמרו לפני הדיבור היינו רק באותן שנאמרו ולא נהגו בפועל ולא נאמרו אלא על לאחר הדיבור אבל אותן מצות שנהגו ג"כ בפועל לפני הדיבור בזה ל"ש למילף מתפילין. ומיושב בזה קו' התוס' קידושין (כ"ט) מאותו ולא אותה במילה אמנם במצה נראה דאע"ג דמצות אכילת מצה שעם הפסח היתה נוהגת לפני הדיבור בפועל גם בפסח מצרים מ"מ אכילת מצה שיהי' מצוה בפ"ע זה לא היתה נוהגת לפני הדיבור אע"ג דנאמרו לפני הדיבור וא"כ שפיר צריך קרא לחייב נשים במצה. אך לפ"ז הדרא לדוכתא הקו' על החינוך ז"ל כמובן

אך יש להעיר בדבר חדש דמצות סיפור יצ"מ היתה נוהגת גם בפסח מצרים וזה נכלל בקרא דוככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם וגו' אך פסח דורות לא הי' נאכל כך והי' מצוה לספר ביצ"מ בפה אבל גם בפ"מ היתה מצוה זו בפועל באופן אכילת הפסח והאריך בזה אאמו"ר שליט"א לענין ד' כוסות דשוב ל"ש זה ואכ"מ רק מפני שדבריו באו בפנים בקיצור נמרץ אמרתי לגלות כאן קצת ממ"ש בספרו היקר דרך חיים

ואגב ארשום בזה מה שאמרתי עפי"ז ד"פ לח' ד' הר"מ בפ"י מהל' ק"פ הי"א שנתן הטעם דעל לאו נותר דפסח אינו לוקה משום דהוי לאו הנל"ע ובמותיר בשר אימורים שם פ"א ה"ז כ' הטעם מצד לאו שאב"מ וכן איתא בחינוך וצ"ע אמאי בנותר אימורים ל"כ הטעם מצד לאו הנל"ע ועיין במל"מ הל' פסוהמ"ק פי"ח ה"ט מ"ש בזה ולהנ"ל י"ל דהנה באמת הקשו האחרונים אמאי הוי נותר לאו הנל"ע הא הלאו כולל יותר מעשה דעשה דשריפת נותר א"נ בנשים מצד דהוי מצ"ע שהזמ"ג אמנם להנ"ל י"ל כיון דמצ"ע דשריפת נותר דפסח הי' נוהג בפסח מצרים ג"כ. וא"כ הוי עשה דלפני הדיבור ול"ש למיפטר נשים מצד מצ"ע שהזמ"ג אך ז"ד בנותר דנאכלין אבל בנותר אימורים אע"ג דהוא בכלל מצ"ע דשריפת נותר הנאכל מ"מ זה לא הי' נוהג לפני הדיבור כלל דבפסח מצרים הי' הכל בכלל ואכלו הבשר בלילה הזה א"כ שוב נותר דהקטרה הוי עשה דלאחר הדיבור ושוב נשים פטורות מכח מצ"ע שהזמ"ג ושוב הוי לאו הכולל יותר מעשה ולא הוי נתל"ע ולכן מוכרח הר"ם וחינוך ז"ל לומר מצד לאו שאב"מ וזה נכון ד"פ. אך לכאורה זה טעות גמור לפי"מ דנראה מבואר מדברי חינוך ז"ל בלאו דלא ילין חלב חגי דלאו דנותר בהלנת אימורים הוא רק בכהנים שעליהם המצוה להקטיר האימורים על המזבח ונראה מדבריו ז"ל באם הבעלים או אחרים מישראל לא יניחו לכהנים להקטיר את האימורין נהי דעוברים עבירה בזה שמביאין קדשים לידי פסול אבל בלאו ליתנהו כיון שאין מצות הקטרה עליהם (ואאמו"ר שליט"א בספר כלי חמדה פ' ראה האריך בזה ואכ"מ) וא"כ נסתרו דברינו דבנותר אימורין ל"ה לאו הכולל יותר מעשה כלל אך באמת הד"נ לפי"מ דמבואר בסוף זבחים דנותר פוסל גם בבמה והנה בבמה נראה פשוט כיון דזר כשר בבמה הרי כל ישראל מוזהרין בלאו דלא ילין על האימורין וגם נשים בכלל. אמנם העשה דשריפת נותר דאימורין א"נ בנשים כיון דהוי מצ"ע שהזמ"ג וא"כ שפיר הוי לאו הכולל יותר מעשה ואע"ג דבמשכן אינו כולל יותר מעשה מ"מ כיון דהלאו הי' נוהג גם בבמה ושם הוי לאו הכולל יותר מעשה שוב אינו בגדר נל"ע ולכן צריך הר"מ ז"ל לומר מצד לאו שאב"מ

אמנם יש לפלפל בזה עפי"מ שכ' אאמו"ר שליט"א בפ' יתרו אות ב' לענין נשים בבמה די"ל דאע"ג דזר כשר מ"מ נשים פסולים בבמה עיי"ש באורך וא"כ אכתי ל"ה לאו הכולל יותר מעשה כיון דלאו