כלי חמדה ויקרא רפה

לא יאכלו הכהנים מוכרח לומר אליהו עתיד לדורשה דאא"ל דכהנים א"ל כיון דלדידי' לא אשתרי נבילה כלל לכהנים דמליקה ה"ט דהוי שחיטה דידהו ובאמת כ"כ בקו"א לספרי חמדת ישראל עיי"ש והנה לפנינו עתה מבואר נגלה דעת ריו"ח בירושלמי כן ולדעתי הוכחה נכונה מזה על אמתיות הכתב יד כי הוא ירושלמי כמו שכ' הג' המפרש והמלבה"ד ויש אתי הרבה להאריך בכמה ענינים בירושלמי הנ"ל ואכ"מ

אמר בן המחבר. היות כי אאמו"ר הגאון שליט"א הרשני ברב טובו גם עתה לערוך איזהו דברים מחידושי בסוף ספרו היקר על ויקרא ולזאת חשתי ולא התמהמהתי להציג איזהו ענינים מחידושינו הנוגעים לספרו דבי רב מר אבא שליט"א ואם כי מצער הוא ותחי נפשי בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) בפרשת נח אות ב' האריך אאמו"ר שליט"א בענין ב"נ אי צריך שחיטה בקדשים וכתב דבמדבר היו ישראל וב"נ שוין דבחולין גם ישראל לא הי' בר זביחה ובקדשים גם ב"נ הי' בר זביחה. ולענ"ד י"ל בזה דבר חדש דלפ"ז הי' כשר ב"נ לשחיטת קדשים דישראל במדבר כיון דכל הפסולין שחיטתן כשרה בקדשים א"כ ה"ה גר תושב כיון דאינו עובד ע"ז וגם הוא בר זביחה כישראל ואע"ג די"ל דפסול מצד דשחיטת קדשים צריך כונה ונכרי אדעתא דנפשי' קעביד ז"א דמלבד דהר"מ ז"ל ס"ל דהא דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד אינו מצד ודאי מלבד זאת במתעסק בקדשים מבואר בירושלמי חולין שנדפס מחדש פ"ב ה"ג דתלי' בהלמודים ולחד מ"ד אינו מעכב בדיעבד ולפ"ז יש לעיין בפסח וכל הקדשים במדבר אי היו דוחין שחיטתן את השבת כיון דהי' אפשר ע"י ב"נ אך י"ל כיון דשחיטת פסח וקדשים צריך שליחות ואין שליחות לב"נ. ועפ"ז י"ל ביאור ד' המכילתא בפ' בא פ"ה ושחטו אותו וכי כולן שוחטין אותו אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו מכאן אמרו שלוחו של אדם כמותו ושחטו אותו בין בחול ובין בשבת והוא תמי' רבתי מה ענין זל"ז אמנם בהנ"ל י"ל דזה כונת המכילתא דאחר דדרשינן מושחטו דצריך שליחות א"כ ממילא אמרינן ושחטו בין בחול ובין בשבת כיון דליכא עצה ע"י ב"נ וז"נ. וע"מ מ"ש בזה אאמו"ר הגאון שליט"א בקו"א ויקרא אות א' ליישב ד' המכילתא הנ"ל בטו"ט עיי"ש

ב) בפרשת וארא אות א' כ' אאמו"ר שליט"א לת' קו' המפרשים על החינוך ז"ל דס"ל דנשים חייבין בסיפור יצ"מ בליל פסח אע"ג דהוי מצ"ע שהזמ"ג משום דהוה מצ"ע דלפני הדיבור ועיי"ש שכ' בקיצור והארכנו לת' בזה ממצה ואכ"מ. והנה דבריו באו סתומין אמנם בספר דרך חיים האריך בזה בקונטרס מיוחד לבאר כל הענינים בזה ואכ"מ אמנם מ"ש לת' ממצה ארשום בכאן דהנה לכאורה גוף הסברא יש לדחות כיון דזה דנשים פטורין ממצ"ע שהזמ"ג הרי נלמד מתפילין ותפילין ג"כ נאמרו לפני הדיבור אך באמת הדבר נכון דנראה פשוט אע"ג דתפילין נאמרו לפני הדיבור מ"מ מצות תפילין לא היתה נוהגת בפועל אלא לאחר הדיבור אפי' א"נ דהי' נוהגת גם במדבר מה שיש להסתפק בזה כמבואר בקידושין בסוגי' דחדש אבל זה בודאי דקודם מ"ת לא היתה נוהגת מצות תפילין כיון דארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ופרשת שמע והי'