כלי חמדה ויקרא רפא

על הכפורת נראה מבואר דהי' קטורת בחוץ דלא הי' נכנס לפני ולפנים אלא בענן דאין לומר דמבית לפרוכת הי' נכנס ושם הי' מתקן קודם שיבוא על הכפורת ז"א דלדידן הכל קדושה אחת ומיד שבא מבית לפרוכת הוי בכלל לפני הכפורת לכן להשוות המקראות ס"ל דהי' שני הקטרות קטורת אחת מבחוץ לקיים כי בענן אראה וקטורת בפנים לקיים הקרא דונתן הקטורת על האש ולכן לא נזכר בגמ' דילן הק"ו כלל כיון דלגמ' דילן הודו הצדוקים בקטורת של חכמים ג"כ אלא דהיו ס"ל דהי' קטורת בחוץ ג"כ אמנם חז"ל דרשו ונתן את הקטורת על האש לפני ד' היינו שבא למעט שלא יתקן מבחוץ ויכנס היינו שלא יהי' בחוץ הקטרה אחרת וע"ז שפיר אמרינן בגמ' להוציא מלבן של צדוקים היינו דאף אם נעשה קטורת בפנים מ"מ אסור לנו לעשות קטורת מבחוץ ולכנוס עמו

ובאמת זה אינו מוכח מגופו דקרא דנהי דונתן פירושו על קטורת בפנים אבל אין זה אוסר שלא להקטיר בחוץ ולכנוס עמו ג"כ כיון דאינה בכלל ב"ר כיון שמקטיר בפנים ג"כ לכן אמרינן דדרשו זה להוציא מלבן של צדוקים שאין לעשות שום הקטרה בחוץ לבד הקטרה הפנימיות והא דכתיב כי בענן אראה על הכפורת אתי' למעלה עשן ולא נעלם ממני שד' הרא"מ ז"ל בלשונו אין מתפרשין יפה עפ"י דברינו. אך עיקר דעת הרא"מ ז"ל שהצדוקים היו ס"ל שצריך שני הקטרות יש לת' בטוב לפי סוגיית הגמ' דילן וזה נראה נכון מאד בס"ד

ובאמת כבוד ידי"נ הרב המאו"ה החסיד מוהר"ש נ"י האב"ד דק"ק ליטעטאוו העיר בזה על רש"י ור"מ ז"ל דפירשו דטענת הצדוקים היו שצריך לתקן בהיכל דמנ"ל זאת דילמא היו חולקים עם חז"ל רק במקום התיקון בפנים אם הוא מיד כשנכנס מבית לפרוכת או לפני הכפורת ממש ובזה ת' קשיתי על הלשון להוציא מלבן חל צדוקים דבאמת זה שהיו אומרים חכמים שצריך לפני הכפורת ממש זה הוא להוציא מלבן של צדוקים והוא נכון אך בעיקר הדבר אין בנו כח לחלוק על רש"י והר"מ ז"ל בפרט שמדברי התו"כ והירושלמי שדרשו ק"ו נראה דקאי על ההיכל ממש גם הלשון מבחוץ נראה דקאי על ההיכל ואפי' לר"י דס"ל דמבית לפרוכת דינו כלחוץ דהוא רק באזהרה מ"מ אינו בכלל חוץ אלא בכלל פנים כיון דהוא מבית לפרוכת. ומלבד זאת כ"כ בריש דברינו להוכיח מתוס' ישנים וריטב"א ז"ל דפשיטא להו דיכול להקטיר מיד שנכנס מבית לפרוכת ול"צ לפני הכפורת ממש וא"כ א"א לומר כד' הרב הנ"ל. לכן מחוורתא כמו"ש דלגמ' דילן ס"ל כמו"ש המזרחי דהיו ס"ל לצדוקים דהי' שני הקטרות וא"ש הכל בס"ד

כה) בפרשת אחרי מות אות ז' הארכנו לבאר ד' הרמב"ן ז"ל בענין כרת הגוף והנפש בכמה ענינים. והנה יש לנו להוסיף הרבה ענינים בזה אך מפני הוצאות הדפוס מוכרח אני לקצר כעת אמנם הערה אחת ארשום מה ששייך לס' היום מ"ש בח' על הר"מ ז"ל ה' תשובה פ"א ה"ד שנראה מבואר מדעתו ז"ל דהבדל הוא בין שעיר המשתלח ליוה"כ דשעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה רק בחמורות דהיינו חיי"כ וכיו"ב צריך תשובה אמנם יוה"כ אף על הקלות אינו מכפר בלא תשובה וחילוק זה כ' רבינו ז"ל מעצמו ועיין בלח"מ ה"ג שם ובקרית ספר להמבי"ט ז"ל העיר מהא דתניא חומר ביוה"כ משעיר המשתלח עיי"ש שכ' דהכי גלי קרא דאך חלק דיוה"כ אינו מכפר אלא לשבים אך אינו מתורץ בזה אמאי לא תני אותו חומר שיש בשעיר שמכפר בלא תשובה ויוה"כ אינו מכפר אלא בתשובה ועי' בתוס' שבועות (דף י"ג ע"ב) ובח' הרשב"א ז"ל שהביאו הברייתא הנ"ל והוא מירושלמי יומא ומה שנלענ"ד בזה דהנה באמת מבואר בר"מ ז"ל ה"ב שם שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כה"ג מתודה עליו על