כלי חמדה ויקרא רעח

דע"י מילה נעשה מזרעו של אאע"ה והוא תחת השגחת השי"ת לבדו ושוב יש לו ענין לקדושת השבת ועי' פ"א דביכורים מ"ד דגר אינו קורא משום שא"י לומר לאבותינו נראה לכאו' דגר אינו בכלל זרעו של אאע"ה אך באמת הר"מ ז"ל פ"ד מביכורים הל"ג פסק להיפוך והוא מירושלמי כמו"ש הפוסקים ולדברינו מוכרחין הדברים לדעת הר"מ ז"ל דזה כל ענין מילה בגר (וזה ענין דערל אסור בתרומה ופסח וקדשים כיון דכל אלו משלחן גבוה קזכו שהוא נותנו לגבוה והגבוה נותנו לכהנים וזה רק במי שנימול שהוא בכלל מה שאמר הקב"ה לישראל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל והשפעתו מהשי"ת והארכנו בזה הרבה בדרוש ואכ"מ)

אך אין לבנות בזה כלל ויש להעיר מתוס' יבמות (ד' מ"ו ע"ב) ד"ה אין מטבילין גר בלילה שכ' בזה"ל דמשפט כתוב בי' ואע"פ שכבר מל חשיב לי' כתחילת דין אמנם הג' בעל צפנת פענח שיחי' כ' להעיר מלשון הירושלמי פ' הערל הל"א דאיתא שם בזה"ל אמר לי' מפני שאין מטבילין את הגיורת בלילה אתא עובדא קמי' דר"י מה להטביל את הגרים בלילה ולא הורי עכ"ל נראה דס"ל לירושלמי דבאמת יש חילוק בין גיורת לגר כיון דבגר כבר מל שוב הוי הטבילה כגמ"ד ולענ"ד י"ל דזה תלי' אם מילה פועלת דבר מה דלפ"ד המדרש הנ"ל דעי"ד מילה שוב יכול לשמור את השבת א"כ המילה עשה פעולה קצת להיותו מזרעו של א"א ויש לו שייכות בקדושת שבת שוב הוי טבילה גמ"ד. ויש להאריך הרבה בענינים אלו ואכ"מ כי לא באתי בזה רק להעיר לבב המעי' ע"ד הג' שיחי' ולזאת כתבתי בקיצור נמרץ ואבקש מכל מעי' שיעי' בדברי קרן אורה ר"פ נערה המאורסה ובד' הגאון חלקת יואב שליט"א ואח"כ יעי' היטב בדברינו ואת אשר יראה בעיניו יבחר ויקרב

כג) בפ' מצורע אות ה' הארכנו לדחות דעת ח"א שרוצה להוכיח דבטבילת נדה ליכא כרת ועיי"ש שכתבנו שגם רש"י ז"ל מודה דאין נפ"מ בין נדה לזבה ובתרווי' איתא כרת כ"ז שלא טבלה וכן נראה מבואר מד' רש"י ז"ל בשבת (דף י"ג ע"ב) גבי מעשה באותו תלמיד עיי"ש בד"ה בימי ליבונך דפירש דמיירי בזבה וכנראה דרוצה לפרש דדוקא דאורייתא ואעפ"כ פירש הטעם דתהי' בנדתה אע"ג דטעם זה צריך רק על נדה אבל זבה הרי מפורש בתוה"ק ואחר תטהר נראה מבואר דרש"י ז"ל ס"ל דנדה וזבה אחת היא דכל זמן שלא טבלה איכא כרת וגם מתהי בנדתה אמרינן דיש עלי' כל דיני נדה כ"ז שלא טבלה אע"ג שכבר שלמו ז' ימי נדתה. ומ"ש בסו"ד מד' הטו"ז ראיתי כעת בס' תפארת מנחם שנדפס מחדש על יבמות בהסכמת הגאון המובהק מבערזאן שליט"א שכ' לת' ד' הטו"ז עפ"ד הישועות יעקב שכ' הטעם דאין עדל"ת שיב"כ משום שע"י קיום העשה לא גרע משוגג ואכתי חייב קרבן א"כ בנדה דהוי טעה בדבר מצוה דפטור שוב י"ל דדחי לל"ת אף שיש בו כרת ונכון דרך פלפול

ויש ליישב בזה מה שאני מתקשה זה זמן כביר על הגאון בעל קנאת סופרים על ספר המצות שורש ראשון (ד' ח' ע"ב) בד"ה והואיל ואתא לידן להתלמד שכ' בזה"ל במ"ש הר"מ ז"ל בפ"ד מה' ממרים וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או א"צ הר"ז חייב שהרי לדברי האומר א"צ מתיבמת וכו' והקשה עליו הרב בעל כ"מ ז"ל דאין איסור הסוטה על היבמה להתחייב עליו כרת וכו'. ולענ"ד נראה שיש ליישב בפירש הרב ז"ל ולומר דגם במחלוקת זו של השקאת סוטה אפשר לבוא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כגון שבא עלי' היבם ביאה ראשונה והיא נדה שלדברי האומר מתיבמת כיון שעשה מצוה פטור ולדברי האומר אינה מתיבמת לא עשה מצוה וחייב עכ"ל ובפשיטות אין מובן לדבריו דהרי א"ח עד שיורה לעשות