כלי חמדה ויקרא רעב

כל הצורך לענ"ד וכתבנו מזה בחידושנו על הס' הנ"ל בארוכה ואכ"מ. עכ"פ נראה מבואר דעתו הקדושה דאין נפ"מ בין מלאכת אפיי' ובישול לשאר מלאכות בענין שנים שעשאו ולא כמו"ש בפנים. ואגב ארשום בזה מה שהקשתי על המבי"ט ז"ל דס"ל דבכה"ג לא הוי בגדר שנים שעשאו כיון דבב"א הוי זה א"י וזה א"י לפמ"ש הוא ז"ל בעצמו בפח"י מהל' שבת בזה"ל המוציא ח"ש פטור וכן כל העוש' מלאכה מן המלאכות ח"ש פטור דכתיב בעשותה את כולה ולא מקצתה ואע"ג דבאיסורי תורה ח"ש אסור מה"ת שאני התם דמרבינן לי' מכל אוכל חלב והכא ממעטינן לי' מבעשותה עכ"ל מבואר מדה"ק דכל הפטור דח"ש במלאכת שבת הוא מצד בעשותה את כולה א"כ שנים שבררו כגרוגרת בב"א יהי' שניהם חייבין כיון דבשעה מועטת כזו א"א הי' לכל אחד לברור יותר ממה שבורר וע"י שניהם נשלמה המלאכה א"כ הוי כמו זה א"י וזה א"י ויהיו חייבין דבאופן זה שעשו המלאכה הוי זה א"י וזה א"י וצ"ל דאע"ג שכ' התוס' דאם הוציא בראשי אצבעותיו באופן שלא הי' יכול לבדו להוציאו אע"ג דאפשר הי' לו להוציא בכל ידו הוי בגדר זה א"י וזה א"י ה"ד משום דבאופן שהוציאו לא הי' יכול לעשות המלאכה לבדו בשו"א משא"כ אם עיד"ז שעשו שניהם המלאכה נעשית המלאכה בזמן קצר יותר זה לא מיקרי זה א"י וזה א"י וא"כ ה"ה באחד נותן את האור וא' נותן את העצים אע"ג דבאופן שנעשית המלאכה בב"א לא הי' יכול כל אחד לעשות לבדו מ"מ כשהי' כל אחד יכול ליתן את העצים ואח"כ את האור הוי בגדר זה יכול וזה יכול אע"ג דלא יהי' בב"א. וצ"ע הרבה בזה וכתבתי ראשי פרקים להעיר לבב המעיין

ח"י) עיין אות ה' (ד' ז' ע"ב) מה שפלפלנו לדעת רש"י ז"ל דשבת הותר רק לכהנים איך יפרנס פסח שחל בשבת הא שחיטת פסח צריך שליחות עיי"ש באריכות אמנם בת' כתבנו דבפסח גם רש"י ז"ל מודה דהותר שבת לכל כמו דהותרה טומאה אף לאכילה בעלים אף דבכ"מ טומאה ג"כ אינו מותר אלא לכהנים מ"מ בפסח דרשינן מועדו אפי' בטומאה לענין שיאכלו הבעלים בטומאה ג"כ א"כ כמו דדרשינן דטומאה הותרה לזרים ה"ה דשבת הותרה לבעלים כיון דהמצוה על הבעלים שישחטו הם את הפסח נדחה אצלם שבת. ויש לפרש עפ"ז סמיכות לשון המכילתא בפ' בא דאיתא התם בזה"ל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בה"ע וכי כל הקהל כולן שוחטין וכו' מכאן שש"א כמותו ושחטו אותו בין בחול בין בשבת. ונתחבטו המפרשים בהבנת הדברים דמה המשך זל"ז גם הא דפסח דוחה שבת ילפינן מבמועדו. אמנם להנ"ל א"ש דכונת המכילתא לענין השחיטה אם דוחה שבת בבעלים או דצריך דוקא כהן לשחיטה וע"ז קאמר שפיר דאחרי שמוכרח מכאן דשש"א כמותו וא"כ מוכרח מזה דמצות שחיטה על הבעלים דוקא ולכן ממילא דוחה אצלם שבת ג"כ אע"ג דכל קרבנות אינן נדחין בשבת אלא לכהנים וז"נ בביאור ד' המכילתא ועי' בפ' בהעלותך שם מבואר הד' באריכות בישוב כמה ענינים ואכמ"ל. ובני היקר המופלא חו"ש כמר ישראל נתן נ"י אמר לפרש ד' המכילתא עפמ"ש בדרושי ר' חיים כהן דרוש ט"ז ובדרוש כ"א להעור דא"נ דילפינן מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דכל ישראל יוצאין בפסח אחד וא"צ כזית לכל או"א א"כ לא נשמע אלא דפסח אחד דוחה שבת משא"כ אם ילפינן מושחטו שליחות ואמרינן דאכילת פסחים מעכבא ממילא דוחה הפסח שבת כמה פסחים שצריכים וא"כ א"ש פירוש המכילתא בפשיטות ויפה העיר. וי"ל יותר עפ"ד הנ"ל דפירוש המכילתא הוא לענין שחיטת הבעלים אם זה דוחה שבת דלא נשמע מבמועדו אך כיון דדוחה טומאה לענין הבעלים ה"ה דדוחה שבת אצל הבעלים והנה הא דדוחה טומאה אצל הבעלים מבואר ברש"י ז"ל פסחים (דף ע"ו ע"ב) בהא דמבואר במשנה שאינו בא אלא לאכילה