כלי חמדה ויקרא רעג

כשנצטוה עיקר פסח לאכילה נצטוה דכתיב לפי אכלו א"כ נראה פשוט דא"נ דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ול"צ אכילת כזית לכל חד אין אכילה דוחה טומאה וכ"כ הגאון הנ"ל בדרוש ט"ז שם א"כ א"ש מאד ד' המכילתא כיון שדרשינן שליחות מקרא דושחטו וס"ל דכל ישראל א"י בפסח אחד וצריך כזית לכל אחד דאכילת פסחים מעכבא א"כ ממילא טומאה נדחית אצל הבעלים וא"כ ה"ה שבת נדחה אצל הבעלים ג"כ ושפיר אמרינן ושחטו אותו בין בחול בין בשבת וז"נ לפלפולא. ובני העלם המשכיל כמ' חנוך העניך שיחי' אמר להעיר עפמ"ש הגאון בעל חלקת יואב שליט"א לחדש דמלאכת שבת הנעשה ע"י שליח א"נ יש שליח לד"ע הוי שנים שעשאו ומעתה י"ל דכונת המכילתא כיון דאמרינן דשש"א כמותו ויכול לשחוט ע"י שליח ממילא מותרת השחיטה בשבת בזרים ג"כ ע"י שליח כנ"ל ולא הוי חילול שבת כלל כיון דהוי שנים שעשאו ובגדר כל מילתא דאיהו ל"מ עביד אינו כיון דהוא רק מחמת איסור שבת א"כ בשחיטת הפסח בשבת יש תמיד עצה לשחוט ע"י שליח כיון דל"צ בעלים דוקא ול"ש לומר אשלד"ע כיון דע"י שליח א"כ עבירה כלל כיון דלענין מלאכת שבת הוי בגדר שנים שעשאו ולפ"ז נסתעי' מזה דברי הפנ"י ז"ל בלקוטים למס' פסחים (ד' ס"ו) שמפרש כל ענין ב"ב והילל לענין הקטרה אבל שחיטת הפסח הוי ידעי שדוחה שבת עיי"ש ולהנ"ל מוכרחין הדברים כיון דבשחיטה צריך שליחות אפשר תמיד ע"י שליח ולא הוי חילול שבת כיון דהוי שנים שעשאו כנ"ל אך בעיקר דברי החלקת יואב עי' מ"ש בפ' קדושים אות ב' ואכמ"ל יותר

יט) שם אות ו' עיי"ש מה שפלפלנו לענין מוראה בחטאת העוף אם מותר באכילה. ויש להעיר בזה מזבחים (ד' ל"ה ע"א) אמר ר"א פיגל בזבח נתפגל השליל פיגל באלל נתפגלה מוראה וברש"י ז"ל שם ובשטמ"ק אות ט' שם דמבואר להדיא דמוראה דחטאת העוף נאכל לכהנים ועי' בר"מ ז"ל פח"י מפסוהמ"ק הל' כ"ב וכ"ג שמבואר להדיא דס"ל לחלק בין שליל ושלי' לבין אלל ומוראה וס"ל דבמוראה ל"ש כלל פיגול להתחייב כרת אך א"כ מזה דס"ל לרבינו ז"ל דמוראה דעוף אינו בגדר אכילה כלל דהרי מבואר בר"מ ז"ל פי"ד מהל' פסוהמ"ק הל"ז דלענין הקרבנות צריך שיהי' חשוב ואם אינן חשובין נקראין דברים שא"ר לאכילה לענין הקרבנות ובאמת המל"מ בפח"י שם ה"ז בסודה"ק שם רוצה לומר דרק מכרת נתמעטו מה"ט אבל איסור תורה יש בהן משום ל"ת כל תועבה אך אפי' א"נ דסברא זו שצריך להיות חשוב ואל"ה אינן נקראין דברים הראוין לאכילה ה"ד לענין שיהי' מחשבה נתפסת בהן אבל היכא דמפגל גוף הזבח חייב גם על הדברים שא"ח וא"כ יהי' מוכרח מזה דמוראה אינו בגדר אוכל כלל מ"מ א"ר מדברי הר"מ ז"ל דהרי הר"מ ז"ל מפרש למוראה היינו קרום הדבוק בין עור להבשר וא"כ לא קאי כלל על מוראה דחטאת העוף ועי' בכ"מ שם פי"ד הל"ז שהרגיש בזה על הר"מ ז"ל דאמאי לא מפרש כפירוש רש"י ז"ל דמוראה היינו זפק העוף ונדחק בזה אמנם לענ"ד הדבר ברור דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דמוראה ונוצה אסור בהנאה בחטאת העוף א"כ א"ז רבותא כלל דשייך פיגול במוראה כיון דאינה אכילת מזבח ולא אכילת כהנים וכמו שהקשה בשמ"ק הנ"ל לכן מפרש הר"מ ז"ל דקאי על הקרום הדבוק בין עור לבשר דבחטאת נאכל ובעולה נאכל על המזבח וז"נ בדעת הר"מ ז"ל

כ) בפ' צו אות ו' עיי"ש מ"ש די"ל דאף לדעת רש"י ז"ל שהתוה"ק הקפידה לבער בליעת הנותר ה"ד בקדק"ד אבל בקדשים קלים מודה רש"י ז"ל דזה דצריך מרו"ש בכלי מתכות הוא רק משום שלא יפליט בהיתר ויש להעיר בזה מד' רש"י ז"ל במשנה דזבחי' (ד' צ"ה ע"ב) בד"ה ר"ש אומר קק"ל אין טעונין מריקה ושטיפה שכ' בזה"ל וא"ת הרי הבלוע נעשה נותר